​

חיפושית

חָלַמְתִּי שֶׁאַתָּה קוֹנֶה לִי נַעֲלֵי בֻּבָּה.

 

מִדָּה 38, נוֹחוֹת וּמְעַרְסְלוֹת

הָיוּ בַּחֲלוֹמִי כְּפִי

שֶׁעִרְסַלְתָּ אֶת לִבִּי.

בִּשְׁתִיקוֹתֶיךָ עִרְסַלְתָּ

בִּתְשׁוּקָתְךָ עִרְסַלְתָּ

בִּמְבוּכָתְךָ עִרְסַלְתָּ,

בְּחֶסְרוֹנִי.

 

וְהַנַּעֲלַיִם,

לָקְחוּ אוֹתִי אֵלֶיךָ

בְּעִקְבוֹת הַחִפּוּשִׁית שֶׁשָּׁמַרְתָּ בִּשְׁבִילִי

בֵּין עֲלֵי הַתֶּרֶד הַשְּׁטוּפִים.

 

 

פרוסת אהבה

כְּשֶׁתִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת שְׁלַח פַּת

לַחְמְךָ עַל פְּנֵי מַיִם,

תַּנִּיחַ לָהּ לְהֵרָטֵב

בַּעֲבוּר כָּל הַפְּעָמִים

שֶׁקָּרָאנוּ לַדָּגִים בִּשְׁמָם -

אַמְנוּן, דֶּנִיס, מוּסָר, לַבְרָק,

הָנַח לְכֻלָּם לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.

 

בִּרְבוֹת הַיָּמִים עוֹד נִזָּכֵר

שֶׁבָּטַחְנוּ בָּהּ.

 

 

שפתיים

לָקַחְתָּ אוֹתִי לְגַג הָעוֹלָם.

רְכָבִים הָיוּ פְּזוּרִים

לְמַטָּה כִּמְקָרְרִים.

הָיָה לָנוּ חַם וְגַם

אִם אִכְזַבְתָּ אוֹתָן

וּלְעַצְמָן

נִשְׁבְּעוּ שְׂפָתַי לְהֵחָתֵם,

הֵן שָׁתוּ אֶת לִבְּךָ

בְּמַעֲלֵה הַצַּוָּאר

וְרָצוּ שֶׁמָּה שֶׁנִּגְמַר לֹא נִגְמַר

 

 

פיסטוק

אִם יְבַקְּשׁוּ שֶׁתִּמְסֹר שְׁלוֹשָׁה

קַוֵּי מִתְאָר, תֹּאמַר

שֶׁאֵינִי מְשֻׁלָּשׁ,

נוֹצָה אִם כְּבָר,

אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתָּה נִזְכָּר –

רַק בַּחַלְוָה הִיא אוֹהֶבֶת פִיסְטוּק

וְחַלְוָה הִיא אוֹהֶבֶת,

יוֹתֵר מֵהַשְּׁאָר

 

 

*

יש המון אהבה בספר הירוק הזה של טל איפרגן "צבעים בירוק", כאילו ויתרה המשוררת על החסמים, על הקשר הבלתי אמצעי, על השריוֹנים והמגינים, וכהרגלה, ויותר מתמיד, היא עומדת בפנינו כאישה חשופה. כלומר עדיפה ירקוּת אותנטית מלאת גוונים על פני תחכום ומשחקי מלחמה שבינו לבינה. אומרת לנו המשוררת: באתי, אהבתי, נפרדתי; חוויתי, כאבתי, כתבתי. קל מאוד לכתוב שזה ספר לירי במהדורת ספרֵי זוטא שליבתו אהבה, אבל איזו אהבה? זו אהבה שאינה מפחדת לאהוב, שיש לה גוונים של ירוק ראשוני בתולי ונצחי, ויש בה הרבה מאוד רִגשה חושית שבאה לידי ביטוי ברצון לאכול את העולם בטעמים ובריחות ואכן המון ארוחות ומאכלים נכנסים לתמונה. הנה ארבעה שירים מזוניים אהבהביים מתוך הספר הקטנטן והכל כך מרגש הזה, המזכיר לי לא אחת את ציורו הנודע של סלבדור דאלי: "שתי חתיכות לחם המבטאות את רגש האהבה".

 

רן יגיל