​

בשביל קוראי השירה ואוהבי האמנות בימינו, אשר אינם קוראים רוסית ויידיש, פרוג הוא לא יותר מאשר שֵׁם של רחוב בערי ישראל. עם זאת, שמעון שמואל פרוג (1860־1916) הוא אחד המשוררים הציונים היהודים שהשפיעו רבות על שירת התחייה שלנו, ובפרט על שני ענקיה: חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי.

 

לשון השיר של פרוג היא בעיקר רוסית ויידיש ומעט כתב עברית, אך בתחום השדות הסמנטיים, אוצר הלשון והדימויים, ניכרת לקורא הישראלי העכשווי, שגדל על שירת ביאליק, מידת השפעתו של פרוג על משוררנו הלאומי.

 

בספר החדש "אגדת הכּוֹס" שיצא לאור בהוצאת "עמדה" (ספרי מופת) בתמיכת מִנהל התרבות, משרד התרבות והספורט, מצויים תרגומים של שניים: אברהם לוינסון בהברה הספרדית, וטעימות מתרגום קדום יותר של יעקב קאפלאן, שהתפרסם עוד בחייו של פרוג בהברה האשכנזית. השירים המובאים כאן ברצף תורגמו על ידי אברהם לוינסון

 

בראש הספר מצויה מסת עומק, שהיא מעין מבוא לקורא העברי העכשווי, של ד"ר וועלוול טשרנין, מומחה לספרות יידית ורוסית, שהשלים לא מכבר מונוגרפיה על פרוג. יש בכוונתנו להביא גם אותה בפני קוראי "יקוד" בעתיד הקָרֵב. אני מקווה שהפרסום הזה וכן הספר בדפוס יעניק לקוראי השירה ואוהבי האמנות בימינו אפשרות להתוודע ליוצר חשוב זה.

 

רן יגיל

 

 

 

שמונה שירים של שמעון שמואל פרוג מתוך "אגדת הכוס":

 

 

 

אַגָּדַת הַכּוֹס

 

הֲנָכוֹן הוּא, אִמִּי הַנֶּחְמֶדֶת

מַה שֶׁסַּבָּא סִפֵּר בְּאָזְנַי,

כִּי בְּרוּם הַשָּׁמַיִם עוֹמֶדֶת

כּוֹס גְּדוֹלָה לִפְנֵי כֵּס-אֲדֹנָי,

וְעִם כָּל צָרָה וְצוּקָה שֶׁיָּבוֹאוּ

עָלֵינוּ מִיַּד הַזָּדוֹן,

תִּפֹּל מֵעֵינוֹ שֶׁל אֱלֹהַּ

דִּמְעָה אֶל הַכּוֹס בְּיָגוֹן,

וְהָיָה כִּי תִּמְלָא כּוֹס-הַפֶּלֶא

כֻּלָּהּ עַד שְׂפָתָהּ דְּמָעוֹת אֵלֶּה,

אֵלֵינוּ יָבוֹא הַגּוֹאֵל,

אֲשֶׁר תְּהִלָּתוֹ בִּתְפִלּוֹת יְזַמֵּרוּ,

אֲשֶׁר לְבוֹאוֹ יְצַפּוּ, יְשַׂבֵּרוּ

דּוֹרוֹת, כָּל דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל?

 

*

 

אָכֵן, בְּנִי, אֱמֶת הִיא נִשְׂגֶּבֶת,-

עָנַתּוּ הָאֵם קוֹל עָצוּב.

הַיֶּלֶד שָׁתַק, תְּפוּס מַחְשֶׁבֶת,

אַךְ תֵּכֶף שָׁאַל אוֹתָהּ שׁוּב:

"מָתַי, הוֹ אִמִּי, זוֹ הַכּוֹס בַּשָּׁמַיִם

דְּמָעוֹת תִּמָּלֵא עַד שְֹפָתָהּ?

אוּלַי הַדְּמָעוֹת בָּהּ יָבְשׁוּ בֵּינָתַיִם?

אוּלַי... נְקוּבָה תַּחְתִּיתָהּ?

וְעֵינַיִם תַּמּוֹת כַּשָּׁמַיִם לָטֹהַר,

מְפִיקוֹת עֲנָוָה וְאוֹר-זֹהַר,

הַיֶּלֶד אֶל אִמָּא הִפְנָה.

הָאֵם אֶת רֹאשָׁהּ דֹּם הִרְכִּינָה, עָמָדָה:

דִּמְעָה בֵּין רִיסֶיהָ לְפֶתַע רָעָדָה.

וְהִנֵּה מַבְרִיקָה כִּפְנִינָה

נוֹפֶלֶת עַל רֹאשׁ הַקָּטָן דִּמְעַת-אִמָּא,

דּוּמָם עַל הַמֵּצַח גָּלְשָׁה...

אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם! הוֹ שִׂימָה

גַּם דִּמְעָה זוֹ בַּכּוֹס הַקְּדוֹשָׁה!....

 

 

 

בְּיַאלִיק

 

וַתַּעַל מִרְכֶּבֶת הַתִּשְׁבִּי בִּסְעָרָה

לְרוּם הָרָקִיעַ –

וַתָּשָׁב מִמַּעַל וְאַרְצָה אֵלֵינוּ

אֶת בְּיַאלִיק הֵבִיאָה.

 

בְּסוּפָה וָרַעַם

הַ"צַּעַר וָזַעַם"

יָסֹלּוּ, יְפַנּוּ דְרָכֶיהָ,

וּ"מְגִלַּת הָאֵשׁ"

בְּתַלְתַּלֵּי לַהַט

תִּשְׁתַּזֵּר,  תִּסְתַּלְסֵל אַחֲרֶיהָ...

 

28.3.1916

נכתב במקור בעברית

 

 

 

הַנִּדָּח

 

חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

בֶּאֱשׁוּן לַיִל

הוּא צָמַח וְגָדַל

וְקָם וְהָיָה

לְגִבּוֹר-חַיִל.

 

אֶגְרוֹפוֹ פַּטִּישׁ,

וְקוֹלוֹ רַעַם

וּבָזָק עֵינוֹ:

בִּדְמֵי הָאוֹיֵב

יְרַוֶּה גַּפְנוֹ

וְיִשְׁתֶּה יֵינוֹ.

 

הִתְפּוֹצְצוּ הַכְּבָלִים,

וְיֵצֵא הָאָסִיר

לְחֹפֶשׁ וְחַיִּים

וַיִּקֹּם הָעֶבֶד

אֶת נִקְמַת עַבְדוּתוּ

בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם...

 

חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

בְּרוּם הַדַּעַת

בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם

הִתְבַּכֵּר כִּשְׁרוֹנוֹ

לִנְטֹעַ אֶת גַּנּוֹ

בְּעַרְבַת-הַחַיִּים.

 

וְהָיָה סִבְלוֹ

לְעֹז וָאֹמֶץ,

לְחֹסֶן מַכְאוֹבָיו.

וְהִדְלִיק מְאוֹרוֹתָיו

בְּהֵיכְלֵי קָדְשׁוֹ

וַיִּקְרָא לְאוֹיְבָיו

 

וַיֹּאמֶר: "נָחֹגָּה

אֶת חַג הַדַּעַת,

חַג הַחַיִּים!"...

וְהָיָה חַגּוֹ

נִקְמַת עַבְדוּתוֹ

בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם...

 

בַּחֲלוֹמִי שָׁאַבְתִּי

מְצוּקָתִי, עִצְּבוֹנִי -

וּבוֹ נִחַמְתִּי...

חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

הוֹי, עַמִּי, עַמִּי,

חֲלוֹם חָלַמְתִּי !...

 

27.3.1916

נכתב במקור בעברית

 

 

 

הַגַּרְזֶן וְהָעֵצִים

 

מְטֹעֶנֶת גַּרְזִנִּים, חוֹרְקָה, רוֹעֶשֶׁת,

הָעֲגָלָה בְּתוֹךְ הַיַּעַר נִגְרְרָה.

הַשֶׁמֶשׁ פִּזְזָה עַל-פְּנֵי הָעֶשֶׁת

וְהִתְפּוֹרֵר בְּחֹד-הַלַהַב קַו-אוֹרָהּ.

שָׁמְעוּ אֶת צְלִיל הָעֶשֶׁת הָאוֹיֶבֶת

לִבְנִים צְעִירִים וְנִזְדַּעַזְעוּ,

בִּירַק-עָלִים נִסְעָר רָטָטוּ, כִּי חָזוּ

שְׁעַת-כִּלְיוֹנָם הַמִּתְקָרֶבֶת.

אַךְ אֹרֶן שְׂבַע-שָׁנִים, זְקַן-אֳרָנִים,

פָּנָה וְסָח אֶל הַלִּבְנִים:

מַה תִּפְחֲדוּ, בָּנִים, וּמַה תִּירָאוּ

מִקּוֹל-פְּלָדָה קָלוּשׁ, אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ?

אִם גַּם הַגַּרְזִנִּים הִרְבּוּ אֶת חֲלָלֵינוּ,

לַשָּׁוְא נִפְחַד מִפְּנֵי שׂוֹנְאִים,

כָּל עוֹד בְּעַצְמְכֶם לְקַת-הַגַּרְזִנִּים

עֵץ מֵהַגֶּזַע לֹא תִּתֵּנוּ!

 

 

 

שִׁיר-תְּהִלָּה לָעֲבוֹדָה

 

לָכֶם אֲחָיוֹת וְאַחִים, בְּנֵי-הָעֹנִי,

פְּזוּרִים וּנְפוֹצִים בָּעוֹלָם הָרָחָב,

נָעִים וְנָדִים בִּדְרָכִים לְלֹא חֵקֶר,

בְּגֶשֶׁם, בְּסַעַר, בְּקֹר וּבְשָׁרָב;

 

לְךָ הָאָבֵל, הַסּוֹבֵל כָּל יָמֶיךָ,

יְהוּדִי מְדֻכָּא וְעָלוּב וְאוֹבֵד –

אָשִׁיר אֲזַמֵּר, אֲרַנֵּן וְאַשְׁמִיעַ

שִׁירִי הֶחָדָשׁ, הָעַלִּיז, הַמְעוֹדֵד.

 

בְּאֶלֶף זְרָמִים מִשְׁתַּפֵּךְ יָם-חַיֵּינוּ

וְהוֹלֵךְ אֶל הַחוֹף הַיָּשָׁן הַנִּצְחִי...

עוֹלָם - לָאֶחָד הוּא גַּן-עֵדֶן פּוֹרֵחַ,

לְאֶלֶף - הוּא דֶרֶךְ שֶׁל רֶפֶשׁ וּסְחִי.

 

תְּהִלָּה וְכָבוֹד לַעֲמַל יָד עוֹבֶדֶת!

קַבְּלוּהוּ בְּרֹב אַהֲבָה וּתְרוּעָה:

תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִם נֻקְשׁוֹת-הַיַּבֶּלֶת,

הַמֵּצַח-מִמֶּנּוּ נוֹטֶפֶת זֵעָה!

 

בְּרוּכִים הַסַּדְנָה, הַכִּישׁוֹר וְהַפֶּלֶךְ,

פַּטִּישׁ וּמַחֲרֶֹשֶׁת, מַגָּל וּמַשּׂוֹר,

עוֹלָם - לָאֶחָד הוּא גַּן-עֵדֶן פּוֹרֵחַ.

לְאֶלֶף - נָתִיב שֶׁל תְּלָאוֹת וּמַחְסוֹר - - -

 

הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁלַח אוֹר-מִשְׁנֶה אַחֲרֵי גֶּשֶׁם,

הַחֹם אַחֲרֵי קֹר שִׁבְעָתַיִם יִנְעָם;

רַק מִי שֶׁטַּעַם הַמְּצוּקָה וְהַפֶּגַע

יוֹדֵעַ אֶת לֵב הַמְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם.

 

מַגָּל - מִפְּלָדָה, מִבַּרְזֶל – הַמַּחְרֶשֶׁת,

הוּצְקוּ מִמַּתֶּכֶת לֹא-נוֹי וְלֹא-הוֹד.

אַךְ בָּם כָּל אָשְׁרֵנוּ וּלְשַׁד כָּל חַיֵּינוּ,

בָּהֶם רַק בָּהֶם נִצְטַוִּינוּ לִחְיוֹת.

 

עַל כֵּן תְּנוּ כָּבוֹד לַעֲמַל יָד עוֹבֶדֶת!

קַבְּלוּהוּ בְּרֹב אַהֲבָה וּתְרוּעָה:

תֶּחֱזֵקְנָה יָדַיִם נֻקְשׁוֹת הַיַּבֶּלֶת,

הַמֵּצַח, מִמֶּנּוּ נוֹטֶפֶת זֵעָה!

 

 

 

יַלְדֵי-אֲדָמָה

                 מִדְרַשׁ-תַּנְחוּמָא

 

עַל נִצֵּי הָאָבִיב הִתְעַנַּגְתִּי,

עַל הָרִים וְחֻרְשָׁה וּשְׁדֵמָה,

וְאֶזְכֹּר אַגָּדָה מִנִּי-קֶדֶם,

אַגָּדָה עַל יַלְדֵי-אֲדָמָה.

 

עֵת צִוָּה שַׁלִּיטָה שֶׁל מִצְרַיִם

(כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצָּרִים מְדֻמִּים

אֶת כִּסְאוֹ הָאַדִּיר) לְהַטְבִּיעַ

אֶת יַלְדֵי-יִשְׂרָאֵל הַתְּמִימִים-

 

בְּרוּחַ בָּרְחוּ אֶל הַיַּעַר

אִמּוֹת הַיְלָדִים הַנְּכֵאוֹת,

בַּעֲבִי סְבָכָיו הִסְתַּתָּרוּ,

הַרְחֵק מֵעֵינַיִם רוֹאוֹת.

 

וּבְלִי סַעַד, כְּחַיַּת-הַיַּעַר,

בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים, דּוֹמְמִים

יַלְדֵיהֶן שֶׁלַמָּוֶת נִדּוֹנוּ

יָלְדוּ הֵן בְּעֶצֶב-אֵימִים.

 

מִתְּכֵלֶת-מָרוֹם רַק הִבִּיטוּ

כּוֹכָבִים עַל דִּמְעוֹת הַנָּשִׁים,

עַל רֹךְ חִבָּתָן הַנִּפְחֶדֶת,

עַל סִבְלוֹתֵיהֶן הַקָּשִׁים.

 

הָאֵם בִּדְמָעוֹת לוֹהֲטוֹת אָז

אֶת רֹאשׁ תִּינוֹקָהּ רָחֲצָה

וְעֵת קָמָה לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ,

אֶל לִבָּהּ בֶּן-אוֹנָהּ לָחֲצָה,

 

וְשָׁבָה בַּחֲשַׁאי עַד הַבֹּקֶר

בִּנְתִיב-עֲקִיפִין לְבֵיתָהּ.

וּפֶלֶא גָּדוֹל קָם בְּסֵתֶר

חֻרְשָׁה קְדוֹשָׁה עֲבֻתָּה.

 

כִּמְעַט מֵאַחֲרֵי שְׁבִיל-הַיַּעַר

הַאֵם הַדַּלָּה נֶעֶלְמָה,

כִּתְהוֹם עֲמֻקָּה וְקוֹדֶרֶת

אֶת פִּיהָ פָּתְחָה אֲדָמָה,

 

וּכְזֶרַע טָמוּן בְּחֵיק-רֶגֶב

לְעִתּוֹת שֶׁל אוֹרוֹת וְשִׂמְחָה,

הַתִּינוֹק הַזָּנוּחַ הִצְפִּינָה

בְּחֵיקָהּ, מְלֵא רַחֲמִים וּבְרָכָה.

 

וְיָרַד אָז מַלְאָךְ בִּנְתִיב-פֶּלֶא

אֶל הַיַּעַר, עֲטוּף תַּעֲלוּמָה

וְקָרָא בְּקִסְמֵי שִׁיר גַּן-עֵדֶן

הַיְלָדִים מִתּוֹךְ חֵיק-אֲדָמָה.

 

לְדִבְרֵי חָכְמָתוֹ אָז הִקְשִׁיבוּ,

וּבְצִלְלֵי-יַעַר קְרִירִים,

כְּעֵדָה הוֹמִיָּה וְצוֹהֶלֶת

סַבּוּהוּ מִכָּל-עֲבָרִים.

 

בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת, עֵינֵי-טֹהַר,

הִבִּיטוּ אֶל-פְּנֵי מַלְאַךְ-אוֹר,

הִקְשִׁיבוּ לִדְבַר הַשָּׁמַיִם,

לִשְׂפַת הָאֱמֶת וְהַדְּרוֹר.

 

שָׁנִים עַל שָׁנִים כֹּה חָלָפוּ,

שַׁלְשֶׁלֶת-שָׁנִים דּוֹמְמָה;

פָּרְחוּ הַיְלָדִים כִּירַק-דֶּשֶׁא,

גָבְרוּ חֲנִיכֵי-אֲדָמָה.

 

*

 

בְּאַחַד הַיָּמִים אֶל הַחֹרֶשׁ

חָמְקָה מִבֵּיתָהּ נַעֲרָה:

לִידִיד-נְעוּרֶיהָ מִגֹּשֶׁן

חִכְּתָה בְּפִנָּה נִסְתָּרָה.

 

הִיא בַּת-אֲצִילִים מִמִּצְרַיִם,

הוּא עֶבֶד עָנִי, בֶּן-עִבְרִים.

אַךְ לֵב בַּת-הַחֶמֶד הִקְסִימוּ

טַבְּעוֹת תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים

 

וְלַהַט עֵינָיו שֶׁהֵפִיקוּ

אַהֲבָה עֲמֻקָּה וְאִלְּמָה –

וְחִשְׁקָהּ, כְּאֶשׁ-לַהַב אוֹכֶלֶת

הֻצַּת וַיִּבְעַר בְּדָמָהּ.

 

תּוֹרַת כֹּהֲנֶיהָ שָׁכָחָה,

מוּסַר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים,

מִזַּעַם אָבִיהָ לֹא חַתָּה,

וַתִּבֶז לְקֶצֶף אֵלִים –

 

אָהוֹב אֲהֵבַתּוּ וְלוּ גַּם

גּוֹרָל יְבוֹאֵם אַכְזָרִי,

נָפְלָה בִּזְרוֹעוֹת זֶה הָעֶבֶד,

מָסְרָה לְבָבָהּ לָעִבְרִי.

 

וְיַעַן אֲשֶׁר אֲהֵבַתּוּ

בְּכָל תֹּם נַפְשָׁהּ הַטְּהוֹרָה,

בְּיַעַר קָדוֹשׁ מִשָּׁמַיִם

מַרְאֵה-פְּלָאִים לָהּ הָרְאָה...

 

*

 

וּדְבַר נֵס-הַפֶּלֶא הִגִּיעַ

לְאָזְנֵי הַשַּׁלִּיט הָאַכְזָר,

קָרָא חַרְטֻמָּיו וּבַחֹרֶשׁ

עָבַר בְּעַצְמוֹ וְחָזַר;

 

הֶעֱמִיד חַיָּלָיו עַל מִשְׁמֶרֶת,

לַשָּׁוְא! הַשַּׁלִּיט הִתְעַבֵּר.

צִוָּה לְבָרֵא כָּל הַיַּעַר,

אֶת כָּל הָעֵצִים לְבָעֵר,

 

מֵאָה מַחֲרֵשׁוֹת פַּעֲמַיִם

עַל-פְּנֵי אֲדָמָה זוֹ עָלוּ,

שָׁתְקוּ מַעֲמַקֶּיהָ, שָׁתָקוּ,

וְהַסּוֹד הַקָּדוֹשׁ לֹא גִלּוּ.

 

פַּרְעֹה, מְטֹרָף מֵרָב-זַעַם,

שָׁב אֶל הֵיכָלוֹ הַמַּזְהִיר

וְהִקְרִיב הָעַלְמָה עַל מִזְבֵּחַ

לָאֵל, בַּעַל-צְפוֹן הָאַדִּיר.

 

שָׁנִים עַל שָׁנִים תַּחֲלֹפְנָה,

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת נְגוֹזִים.

וְיַלְדֵי-אֲדָמָה, בְּנֵי-אַלְמָוֶת,

יִשְׂגּוּ כְּעַנְקֵי-אֲרָזִים.

 

גָּדַל וּפָרַץ זֶה הַחַיִל:

רַבָּה לְפָנָיו הַתְּעוּדָה...

הַכּוֹס נִמְלְאָה עַל גְּדוֹתֶיהָ –

הִגִּיעָה שְׁעַת-פְּקֻדָּה.

 

בְּתוֹךְ מַעַרְבֹּלֶת וָרַעַשׁ

עַל שְׂפַת יַם-סוּף הַזּוֹעֵף

עוֹלֶה קוֹל נוֹאָשׁ וּפָרוּעַ,

מַדְהִים, מְטֹרָף וְנוֹקֵב:

 

נִתַּם פֹּה לָמוּת! לָמָּה בָּאתָ?

הָאֵין בְּמִצְרַיִם קְבָרִים

לְעַם-עֲבָדִים, לִבְנֵי-עֹנִי

בְּזוּיִים, עֲזוּבִים וּשְׁבוּרִים?

 

נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה! זֶה חֹפֶשׁ

עָקֹב מִנִּי-דָּם, לֹא נִדְרשׁ.

נָשׁוּבָה מַהֵר!... נִנָּצֵלָה!

נָשׁוּבָה! נָשִׂים לָנוּ רֹאשׁ!

 

וּלְפֶתַע הוֹפִיעוּ וְחָשׁוּ

אֶל קְהַל הַבּוֹרְחִים מִן הַיָּם

יַלְדֵי-אֲדָמָה, בְּנֵי-אַלְמָוֶת

מַחֲנֶה אַדִּיר-כֹּחַ, רַב-עָם.

 

עֱזוּז הָעֵינַיִם יָפִיקוּ,

תִּרְעַד בְּקוֹלָם גְּבוּרָה:

מִי נָפַל לְבָבוֹ מֵרָב-פַּחַד?

מִי קוֹרֵא לִמְנוּסָה מַחְפִּירָה?

 

"קָדִימָה!" קוֹל-רַעַם בּוֹקֵעַ

עַל פִּי-הַמְּצוּלָה הָאָפֵל;

וּלְבוּשׁ עֹז-גְּבוּרָה כְּמִקֶּדֶם

הַיָּמָּה הָלַךְ יִשְׂרָאֵל.

 

משֶׁה אָז יָשִׁיר שִׁיר-הַשֶּׁבַח,

עָנָה מִמֶּרְחָק קוֹל אַדִּיר.

יַלְדֵי-אֲדָמָה, בְּנֵי-אַלְמָוֶת

הֵם הֵם שֶׁעָנוּ לוֹ בְּשִׁיר...

 

 

 

הַשְּׂמָמִית

 

 

בשיר זה שממית אינה לטאה, אלא שם נרדף לעכּביש כמו אצל חיים נחמן ביאליק בפואמה "המתמיד": "קוּרֵי שממית וטיח קיר תפֵל". (רן יגיל)

 

"תֵּבֵל רַבָּה וְכָל-דָּרֶיהָּ

         בְּרָאָם אֱלֹהַּ בְּחָכְמָה,

לְחֵפֶץ הָאָדָם נִבְרָאוּ

         וּלְתוֹעַלְתּוֹ עַל-אֲדָמָה."

 

יָשִׁישׁ-חָכָם בִּימֵי-הַקֶּדֶם

         כֹּה סָח לָעֶלֶם, לְדָּוִד.

"וְגַם שְׂמָמִית?" – שָׁאַל הַנַּעַר

         בִּצְחוֹק קַלִּיל – "גַּם הַשְּׂמָמִית?"

 

מוֹעִיל הַסּוּס קַל-הָרַגְלַיִם

         מוֹעִיל הָרְאֵם וְהַחֲמוֹר,

הַשֶּׂה בְּרוּכָה בְּרֹךְ-הַצֶּמֶר

         וּבְקַשְׁיוּת עָרְפּוֹ-הַשּׁוֹר.

 

יוֹנָה אַוָּז, טָלֶה יֻגָּשׁוּ

         עֲלֵי שֻׁלְחַן-מַעֲדַנִּים,

שִׁירַת-זָמִיר תַּנְעִים אָזְנֵנוּ

         בַּלֵּיל, בִּזְלֹף רֵיחוֹת-גַּנִּים.

 

יֵשׁ הוֹד לַנֶּשֶׁר, עֵת בְּעֹצֶם

         כְּנָפַיִם רְחָבוֹת יַמְרִיא

אֶל רוּם-שָׁמַיִם, שָׁם צוּר-סֶלַע

         בֵּין עֲנָנִים קוֹפֵא פִּרְאִי.

 

לָאַיָּלָה יֵשׁ הוֹד וָיֹפִי,

         מֵהַקֶּשֶׁת עֵת תִּנָּצֵל

וְנָסָה בְּמִדְרוֹן הַסֶּלַע

         אֶל חֵיק הַיַּעַר הָאָפֵל.

 

אַךְ מַה-תּוֹעֶלֶת וּמָה-עֹנֶג

         אָדָם מֵהַשְּׂמָמִית יְקַו?..."

וּבָא הַיּוֹם וַיַרְא הַמֶּלֶךְ,

         כִּי נְכוֹחָה בְּפִי הַשָּׂב.

 

                 2

 

דָּוִד, רְדוּף שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ,

         נֶחְבָּא בְּתוֹךְ מְעָרָה. צִבְאוֹת

הַמֶּלֶךְ עִקְּבוֹתָיו שָׁמָרוּ

         עַל פְּנֵי הָרִים וּבִבְקָעוֹת.

 

בְּמַחֲבוֹאוֹ נְעִים-הַזֶּמֶר

         יוֹשֵׁב, הָאֹזֶן קַשּׁוּבָה:

קָרֵב אֵלָיו צִלְצוּל-הַנֶּשֶׁק

         וּמִתְגַּבֵּר קוֹל-הַצָּבָא.

 

אֶל הַמְּעָרָה הוֹלְכִים..."אֱלֹהַּ! –

         קָרָא – מַלְּטֵנִי מִכַּף צָר!"

הוֹלְכִים... נְעִים-זְמִירוֹת שׁוֹמֵעַ,

         מִפַּחַד נְשִׁימָתוֹ עָצָר:

 

בְּפֶתַח הַמְּעָרָה עָמָדוּ.

         "הַאִם לֹא פֹּה הוּא?" סָח אֶחָד.

  לֹא, אֵיךְ יָכֹל לְהֵחָבֵא פֹּה?

         וְעַל דְּבַר-מָה הוֹרָה בַּיָּד.

 

עֵת הַצָּבָא עָבָר, לַפֶּתַח

         קָרַב לָגֶשֶׁת הַנֶּחְבָּא.

וּמָה לְתִמְהוֹנוֹ יִרְאֶה שָׁם?

         חָכְמַת-אֱלֹּהַּ מָה רַבָּה!

 

עֲדֵי עַבְדֵי שָׁאוּל הִגִּיעוּ,

         פִּי הַמְּעָרָה הָאֲפֵלָה

כִּסְּתָה שְֹמָמִית רַבַּת-הַחֶסֶד

         בְּרֶשֶׁת שֶׁל קוּרִים גְּדוֹלָה...

 

הִצִּיל אֶת הַמְשׁוֹרֵר מִמָּוֶת

         לֹא שׁוֹר שָׁמַן, לֹא סוּס זָרִיז,

וְלֹא בֶּן-נֶשֶׁר קַל-כְּנָפַיִם

         שׂוֹחֵק לְסַעַר וְלַחֲזִיז.

 

שְׂמָמִית נִדַּחַת וְנִמְאֶסֶת

         שׁוֹכֶנֶת חֳרָבוֹת, קְבָרִים,

עַל מְשׁוֹרֵר-גִּבּוֹר הֵגֵנָּה

         בְּרֶשֶׁת שֶׁל בְּלוֹיֵי-קוּרִים.

 

וְכַגַלִּים בִּגְאוֹת הַמָּיִם,

         לֵב הַמְשׁוֹרֵר מָלֵא תְּרוּעָה,

כֻּלּוֹ הִתְפָּעֲלוּת נִשְׂגֶּבֶת,

         כֻּלּוֹ הִתְעוֹרְרוּת פְּלִיאָה.

 

הוּא הִתְנַעֵר גֵּאֶה, זַךְ-נֶפֶשׁ,

         בְּחֶרְדַּת-קֹדֶשׁ עֲמֻקָּה,

וּבַמְּעָרָה, בְּתוֹךְ הָאֹפֶל,

         שִׁיר-תְּהִלָּה לוֹהֵט בָּקָע...

 

 

 

הַגַּנָּב

 

נִמְצָא הַגַּנָּב-וְחָמָס בְּיָדוֹ

קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,

וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן:

"קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"

 

וּמִי הוּא הַשּׁוֹדֵד? – בֶּן שְֹמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר

וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.

וְקוֹרְאִים מִקְּצֵה הַגַּן עַד קָצֵהוּ

הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׂ:

 

"מֻתָּר לְקְרֹעַ אוֹתוֹ כַּדָג,

לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"

וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: "קְרַע! קְרַע"

הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: "כָּרָאוּי!...

כָּרָאוּי... כְּרָאוּי... כָּרָאוּי!"...

 

וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,

שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ

וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: "אֱכֹל

מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,

מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"...

 

נכתב במקור בעברית