תהליך נסיגתה של הספרות אל תוך המעגלים הפנימיים ביותר של יודעי ח"ן, מעבר לתוצאותיו השליליות הידועות לכל, יש בו גם יתרון: ניתוקה של הספרות מצווים ותקנות חיצוניים יכול להעניק לה חופש בלתי מוגבל. אולם הדברים אינם כה פשוטים שהרי הספרות לא רק נמחצה מבחוץ על-ידי תהליכים של מסחור והשחתה ודרדור כולל של מערכות חיצוניות ומשיקות (למשל, מערכת חינוך שקרסה על כל שלביה, מהגנים והאלימות המשתוללת בהם ועד האוניברסיטות של השחיתות הגדולה; תקשורת חדורת אינטרסים ושיקולים זרים; תרבות פנאי מדורדרת), היא גם קרסה פנימה ונכנעה כמעט ללא תנאי לתכתיבים שחייבו את חיסולה כטריטוריה של ערכיות עצמאית ובלתי תלויה.
ספרו של חן יסודות, שהופיע תחת שמו הקודם, חן ישראל קלינמן, ונשא את הכותרת במלוא מוטת הבריאה, מהווה חגיגה גדולה וגדושה של חופש וחוסר התחשבות בתהליכי ניוון והשחתה ופטיטיזציה שפשו בכל חלקה טובה בשירה העברית לפני ואחרי הופעתו, בשנת 2010 בהוצאת "עמדה". מבחינה זאת מהווה הספר הזה סלע גדול בנהר השוצף של ההדרדרות הגדולה.
אמונה עזה בכוחה של המלה הכתובה, בכוחן של מלים ובכוחה של השירה מפעפעת בכל שורה בספר הזה. הלשון מורכבת וטעונה, ממש כפי שתבע פאונד בהגדרתו הידועה את השירה כלשון טעונה עד קצה גבול היכולת. כי שירה היא פעילות מילולית עליונה והיא גם פעילות אנושית עליונה. ומה מצד התוכן? מדובר באחד הספרים ההוּמניים ביותר שראו אור בעשור האחרון בכל תחום, לא רק בשירה, מדובר ביצירה עמוקה, מטפיזית באופייה, החותרת למגע עם הקיום, הארצי והגופני כמו גם הרוחני. זהו ניסיון "רְצִינִי עַד אֶפֶס מָקוֹם" (מתוך שיר הפתיחה), ובאמת אנחנו ניצבים בנקודת אפס מקום לספרות, אפס מקום לשירה, ובוודאי אפס מקום ציבורי לשירה שמציב בפנינו חן יסודות, ולכן עכשיו יש לנו כל הזמן הדרוש להקשיב.
האמונה ב"בִתְחִיַת הַמִלָה" (ע' 13) היא גם אמונה בתחייתם של חיים בעלי משמעות. במובן מסויים הספר הזה כולו עוסק בפירוק של אמונה שקרית וחיצונית ובתחייתה של אמונה פנימית ואותנטית שאיננה כפופה לצוויים חיצוניים:
"מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִי אֱלֹהִים מִשּוּם שֶׁאַתֶּם שְׁמַעְתֶּם,
אֶלָּא מִשּוּם שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי .
לְעִתִּים שָׁמַעְתִּי לַמְרוֹת שְׁמִיעַתְכֶם הַזָּרָה ,
לַמְרוֹת הַסְכָּמַתְכֶם לִשְׁתִיקָה או דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּכֶם ,
לַמְרוֹת אִינְפְלַצְיַת הַקְדֻשָּׁה, כְּמַאֲמר אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" .(ע' 28)
לא מדובר כאן כמובן בסוג מקובל של אמונה אלא בקילוף כל אלמנט זר ולא אותנטי ומוחשי של קיום בעל משמעות. קיום שכזה הוא מקום של 'קדושה' או 'גאולה' בלקסיקון של במלוא מוטת הבריאה. במלים אחרות: חן יסודות חותר למגע בלתי אמצעי עם קיום פיזי ורוחני תוך התקת מרכז הכובד הערכי מן הדת הממוסדת של מצוות חיצוניות ואלוהים ריק מתוכן אל עולם של ערכים חדשים שבו גם ללשון הקודש המתה וגם לאלוהים מת יש לפתע משמעות. לשון השיר של חן יסודות איננה מוחקת משמעויות קודמות שהרי אי-אפשר למחוק את כל ההקשרים בהן מצויה השפה, את כל זיכרי הלשון והאסוציאציות שהיא מעוררת אצל קוראיה השונים, אלא בעיקר היא מבקשת להציב את הלשון בתוך הקשר ערכי עדכני. במובן מסוים יש כאן תשובה לביקורת הגדולה של קורצווייל: ספרות ערכית עמוקה כן יכולה להתקיים גם אחרי השבר הגדול עם עולם המסורת שהרי השבר הזה לא נעלם בדורות הבאים אלא מוסיף להתקיים ולהוות מקור של מתחים בין עולם המסורת הקודם לעולם החדיש, מתחים קיומיים שמזינים תגובות ספרותיות משמעותיות. כאן כמובן צריך להיזהר ולהישמר ממבול היוצרים בעלי הרקע הדתי-ישיבתי שמציף אותנו לאחרונה ב'צימוקים ושקדים' של מסורת עקרה המותכת אל ניסיונות פיוט בוסריים מבית מדרשו של אליעז כהן על נספחיו וספיחיו ב"משיב הרוח". שהרי לא די לטבל שורות קצוצות במטעמי המסורת. כאן צריך אישיות יוצרת שתהיה מסוגלת למנף את הלשון מן העבר אל העתיד. לחן יסודות יש אישיות כזאת.
במובן מסוים רבים משירי במלוא מוטת הבריאה אינם שירים במובן הצר והמקובל שהשתרש במקומותנו בעשורים האחרונים. מדובר בטכסטים ארוכים, מעין רצפי פואמות, שפורצים את הגדרות המקובלים ומהווים רצפי מחשבות מתפתחים, חופשיים ונטולי קצב שִירִי רגיל. מה שקושר טכסטים אלה אל השירה היא הלשון המסתרגת שלהם. הטכסטים הקצרים יותר יחסית נקשרים בטבעיות רבה יותר אל הגדרות שירה מקובלות. כאן מתגלית עוצמה אקספרסיבית מפתיעה; הנה, למשל, בשיר "בעבור חושך" (עע' 109-108):
הִיא אָמְרָה כִּי הַשְּׁכוֹל הֵבִיא אוֹתָהּ לִרְחַק מִן הַיֹּפִי
וּמִן הַנֶּחָמָה
וְנוֹתְרָה הָאֱמֶת לְבַדָּהּ.
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי בְּעֵינַיִם חֲשֵׁכוֹת .
כְּשֶׁהָחשֶׁךְ מְעַוֵּר הוּא מַכֶּה בְּלֹא מֶרְחָק.
אֵין מִלְּפָנָיו אלָּא הַיְשָׁרַת מַבָּט,
לֹא אֲחוֹרַיִם וְלֹא צְדוֹדִית .
הָאִישׁוֹנִים מִתְרַחֲבִים בְּבַהֶלֶת אוֹר חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא.
בֵּית הֶחָזֶה פָּרוּץ .
זְרוֹעוֹת, מַחְשָׁבוֹת, קְרִיאוֹת, מְהַדְהֲדוֹת כְּרוּחַ עֲזוּבָה .
עִוֵּר כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה לֹא יוּכַל לִרְאוֹת בְּעֵינָיו,
אֲבָל יֵשׁ לוֹ הַקּוֹלוֹת, יֵשׁ לוֹ הָעֵינַיִם
וְהַמַּרְאוֹת הָאֲחֵרִים .
אֲבָל כְשֶׁהָחשֶׁךְ מַכֶּה הוּא הוֹלֵךְ לכָל עוֹלָם. צָווּת .
חוּץ מִמֶּנּוּ אוּלַי שָׁם אֵיזֶה שְׁאֵרִיּוֹת קוֹל מְקֻנָּח.
נֶחָמָה פֵּרוּשָׁהּ פָּנִים לִפְנוֹת, לְהֵעָנוֹת.
יֹפִי פֵּרוּשׁוֹ אוֹר חוֹזֵר .
אֲבָל כְּשֶׁהַחשֶׁךְ הוּא הָעֵינַיִם אֵין תָּוֶךְ לַמִּלִּים ,
כָּל דִבֵּר וְדִבּוּר, כָּל פְּנִיָה וּמִפְנֶה,
נִמְדָּדים עַל פִּי מִדַּת רְאוּתָם בַּחשֶׁךְ הַמֻּחְלָט .
הִיא אָמְרָה, וְהַשְּׁכוֹל הֵבִיא אוֹתִי לִרחַק מִן הַיֹּפִי
וּמִן הַנֶּחָמָה
וְנוֹתְרָה הָאֱמֶת לְבַדָּהּ.
וְנוֹתַרְתִּי עִם גּוּף בַּעֲבוּר קֹר וְעֵינַיִם בַּעֲבוּר חשֶׁךְ .
זהו שיר שמדגים את שליטתו של חן יסודות בלשון וברגש, את יכולתו להביאם לידי איזון מושלם בתוך שיר מתפתח עם הנגדות ברורות (שכול-נחמה, חושך-יופי/אור) ועם שורת סיום מרטיטה.
הרחבוּת הגדולה של רבים משירי במלוא מוטת הבריאה מזכירה לא פעם את אצ"ג אבל גם את אמיר גלבוע. ואולם מדובר בעידכונו היסודי של הנוסח הזה מתוך עצמאות ובשלות מרשימות מאוד; הנה, למשל, בע' 266 אנו מוצאים:
הַכֹּל הוֹלֵך. הַכֹּל נָהִיר, שָׁרִיר וְקַיָּם.
הַטָּמֵא נִטְמָע בַּטָּהוֹר, גַּאֲוָה בְּאַהֲבָה, אָדָם בְּאָדָם .
הַכֹּל הוֹלֵךְ וְאֵין עוֹד צֹרֶךְ לְכַסּוֹת, רַק לָצוּף,
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בְּמִפְרְשֵׂי הַגּוּף.
רוּחַ רִאשׁוֹנִים, רוּחַ קְדוּמָה וּטְרִיָּה כְּמו עֶלְבּוֹן ,
סוֹף סוֹף הִיא שָׁבָה לִמְעוֹנָהּ ,
סוֹף סוֹף הִיא חוֹזֶרֶת וּפוֹתֶרֶת אֶת הַגּוּף מֵחֶשְׁבּוֹן .
לָכֵן הַכֹּל הוֹלֵךְ, הַכֹּל נָהִיר, הַכֹּל נִפְלָא,
עֵץ בְּרֵאשִׁית מִבַּעַד לְכל הַבְדָּלָה, מֵעֵבֶר לְכל גּוּפָה .
שֵׁם נִשְמָע בְּשֵׁם, אֶרֶץ בְּאֶרֶץ, כּוֹכָב בְּכוֹכָב, אָדָם בְּחָוָה.
כלל לא פשוט לכתוב ככה. חן יסודות מבקש לברוא כאן נקודת אפס של התחלה, התחלה של דיבור משמעותי בתוך מבני שיר ארוכים ומתפתחים בהם הלשון חודרת את ההוויה ומבקיעה אל הקוראים באופן שלא הורגלו אליו ביום הקטנות הכללי, הוא מבקש לשנות עולם באמצעות השירה והוא מבקש לשנות את עולמם של קוראיו. למרות הלשון הגבוהה והחגיגית המבט בשירים ממוקד מאוד בהוויה, בקיום שהוא גם קונקרטי וגם מופשט. זהו ספר השירים השני של חן יסודות ומאז הוא הספיק לפרסם עוד מספר ספרי שירה ועיון שהולכים ומפתחים תפיסת עולם שלמה. למעשה, בשלושת ספריו שאחרי במלוא מוטת הבריאה, ילידית של הקיים (הוצאת "עמדה" 2012), תיקוני שואה (הוצאת "עמדה חדשה/כרמל" 2014) ורפאים בממשות החמלה (הוצאת "דרור" 2016), מפתח חן יסודות נוסח חדש המשלב פרקי שירה והגות וחותר לתיקון העולם. מבחינה זאת במלוא מוטת הבריאה היה ההתחלה. וכל החשבון עוד לא נגמר.