'יְקוֹד' הוא כתב-עת לספרות עברית, ישראלית ויהודית. 'יְקוֹד' מבקש את הספרות הנכתבת מתוך חבירה לשׂפה הנושאת ערכים אתיים, אסתטיים, מטפיזיים, מדעיים, היסטוריים, דתיים, מדינתיים וארץ-ישראליים, מתוך חבירה לשאלות יסוד ותשובות יסוד המבקשות לחתור אל הראשונות; היכן אנחנו, מניין באנו, לאן אנו. אנו מבקשים לשתף וליטול חלק בחיפוש ומיפוי מזן זה.

השפה העברית, על כל גלגוליה המודרניים והישראליים, היא גוף מתפתח שראוי להשיב לו את מלוֹא קומתו, לאפשר אותו כחדש וקדמוני גם יחד. ולא מתוך פרטיקולריזם דווקני או הצרַת הכוחות ולא מתוך עצימת עיניים לנוכח ההתרחבות וההתפרטות המואצת של הדעת האנושית, כי אם מתוך כוונה הפוכה: מתוך יראת כבוד וחיבַּת-אחים למעבֵה אוצרותיה פוקחי העולמות של השפה העברית, מתוך הבנה עמוקה כי דווקא על ידי הכינוּן והרענון של גבולותיה, דווקא על ידי פיתוח תשליל תמונתהּ – מתאפשרת הרחבתה שלה עצמה שלא על חשבון מוֹסְרוֹת אמיתתה, שלא תוך ויתור על מטען האידיאות והחכמה המגוּרענות בה.

נדמה כי רק מתוך הליבון, המיצוּק ופרישׂת המבט אל החזוּת הגדלה, חודרת ומשתכללת של העברית, ניתנת האפשרות לביטוי הזיקה המחייבת והמחוייבת – הזיקה המוסרית, ההומנית והשִׂכלית שלנו לחריגה אל מחוץ לגבולותיה. נדמה כי מתוך ביטויהּ המלא מתאפשר לכל הפחות סימון גבולותיה הנפרצים, נסכרים ונפרצים של העברית כקריאת כיוון אל מעבֶר. בשפות חדשות, עולמות חדשים.

אנו באים מתוך שלושה מוקדי עומק, שלושה שהם אחד:

א. המוקד הישראלי במובנו הרחב ביותר, כלומר פעימת המורשת רבוּדת הדורות המהולה בשפתנו ובתַצריב המשמעויות שלה, הסמלים החיִים והמַראוֹת והקוֹלוֹת אשר מַבנים את עולמו של כל אחת ואחד ומורים גם על חקרוֹ ופִשרו. אין עם ללא שפה, אין שפה ללא עולם. משום כך הספרות הנכתבת עברית היא חוט מקשֵר, צוֹמת שזירה, מעשה מרכּבה שבו מדבר הישראלי על עצמו, על קיומו ועל שאר העמים וקיומם, גם מתוך שורש יניקתו הייחודי וגם מתוך שורש יניקתו האוניברסלי, הפקוח, סופג, משנה ומרחיב.

ב. המוקד הלוקאלי, הלא הם חיינו כאן, במדינת ישראל, על זכויותיה, שגגותיה, זדונותיה, חסדיה ומעקשיה. כיום עיקר הספרות העברית נכתב במדינת ישראל, בין אם כספרות יוצרת בהגות, שירה ופרוזה ובין אם כספרות עיונית ורפקלטיבית העוסקת בעצמה, בביקורת, מחקר ומסאוּת. משום כך, בין אם במודע ובין אם שלא במודע, נידון עיקרה של הספרות העברית, לטוב ולמוטב, לבשוֹל, לגדול, לבקוע ולתפוס את מקומו מתוך ההקשרים האמפיריים שלה בחבל ארץ זה, היינו ההקשרים המדיני, הפוליטי, הגיאוגרפי, האזרחי והחברתי. כל זאת כפרט, כקבוצת השתייכות זו או אחרת וכציבור בכללותו.

ג. מוקד הכֻּלִיוּת והמחוייבות לערך של אמת, כלומר הקבלה, האמונה והידיעה, הנהייה והחיפוש אחר כל אפשרות ספרותית רצינית, אחר כל תמונת יקום, הצעה אתית, הבזק הוויה או מתודה מחשבתית, לוגית, חושית, לא-חושית או אחרת. הספרות היא חוליית תשתית בַּניסיון ובחוויה האנושית לעידניה, יסוד אימננטי המקיף את גילויי החיים התודעתיים, החל מן התגליות הדתיות, המיסטיות והמיתולוגיות וכלה בתגליות המדעים האמפיריים המודרניים ונגזרותיהם הבדיוניות.

פעמים רבות נדמה כי שכחו מהי הספרות. משום מה נדמה כי ייתרוּ את הספרות בצידי דרכים או חזרו ואמרו כי אינה קיימת בפועל (כבר איננה) או בכוח (מעולם לא הייתה), כמו חֵלֶק המבקש להוכיח כי אין שלֵם. פעמים רבות נדמה כי ביקשו להשיב את הספרות אל מקומה הראוי לה דווקא בשם קולותיה המונמכים, גם אם מדברים הם גבוהה גבוהה, דווקא בשם נשימותיה הקצרות והשטוחות, גם אם מבקשות הן לרוץ למרחקים. אמנם אין טעם וגם לא ניתן למדֵר ולהצֵר את תוֹעפוֹת צעדיה של חיַת-מרחבים זו. נדמה כי המַגְבִּיל היחיד של הספרות היא המילה "סִפְרוּת" המבקשת לומר את מהותה, להיות ולתאר בו-זמנית. על-מנת ליצור עומק ממשי, מוחשי, יש לאחוז במראֶה ובעיניים הרואות גם יחד, גוף אחד על מעטפתוֹ ופנימָיו.

אנו מאמינים כי בכל הדורות תפקידם של אנשי רוח הוא לרדת אל העם ולהראות לו, להזכיר לעם, שהוא עצמו מורם מעם. לכן אנו תרים אחר כתובים שבדרכיהם השונות והייחודיות מזכירים כי מידתנו איננה רק מסכנוּת בעל-כורחנו וניהול חיינו על דרך יום-קטנוֹת, איננה רק דיבור בשפת גבולות ומגבלות, איננה מסתפקת בשגוּר הנראה.

***

ב'יקוד' אנו מבקשים למצוא ולהציג לאורך הזמן יוצרים ויצירות, בני תקופתנו ובני תקופות אחרות, מוכרים ולא מוכרים, העונים על רוח הדברים דלעיל. "עונים על רוח הדברים" פירושו תוך אירוח מגוַן יוצרים הפועלים כיום ועם זאת מתוך העדפה ברורה לקולות הפורטים בלב תפיסת עולמנו.

זהו כתב-עת אינטרנטי וככזה עליו לאפשר את יתרונותיה של מדיית האינטרנט אך חובה עליו להימנע ממגרעותיה. מטבע העניין, בעיקר מכַוונים אנו אל טיב הטקסטים המתפרסמים כאן מעת לעת; יתרון הזמינות של האתר וקלוּת הפרסום ללא גבול אינם צריכים לבוא על חשבון איכות הכתוב, הן מבחינת תוכנו והן מבחינת תקניוּת השפה שלו. על כן כל טקסט, החל מיצירה המתפרסמת בראש כתב העת וכלה במכתבי הקוראים – כל טקסט יעבור ברירה ועריכה בהתאם למיטב שיקול דעתנו ועל אחריותנו.

 

רן יגיל, חן ישראל קלינמן