לְכִידַת רֶגַע 

 

תְּחוּשַׁת רְוָחָה שִׁקְרִית

בְּבֹקֶר גָּשׁוּם זֶה

שֶׁל אֲבִיב אֶחָד בְּאַפְּרִיל

 

יָם כִּנֶּרֶת מִתְמַלֵּא

וְכֵן חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק

אַךְ לֹא לִזְמַן רַב

 

וּבֵינְתַיִם

זֶהוּ צִלּוּם שָׂמֵח

כְּמוֹ שֶׁל זוּג בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ

 

 

דֶּרֶךְ הַשְּׁלִילָה

 

הַלֵּב כָּמֵהַּ לְמָה שֶׁהַגּוּף לֹא יַשִּׂיג

 

זֶה לֹא הַלֵּב

וְלֹא הַגּוּף

אֶלָּא נֶגַע הַסְּתִירָה בְּתוֹךְ הָאָדָם

הַמִּתְעַנֶּה לְבַד

וּמִתְקַשֶּׁה בְּקֶשֶׁר

 

 

מוֹתַר הָאִשָּׁה

 

רוֹאָה זוּגוֹת חַיּוֹת מִזְדַּוְּגִים

הַנְּקֵבָה בּוֹרַחַת לִפְנֵי וְאַחֲרֵי

 

הָאָדָם מְעָרֵב רוּחַ בְּחֹמֶר

וּמַגְדִּילָה לַעֲשׂוֹת הָאִשָּׁה:

 

טוֹרֶפֶת אֶת כָּל הַיְסוֹדוֹת

וְהַטְּעָמִים לְעִסָּה

וְאוֹפָה בְּחֹם גּוּפָהּ

 

 

שִׁעוּר פְּרָטִי

 

"אֲלַמֵּד אוֹתָךְ מַשֶּׁהוּ"

אָמַר גַּשַּׁשׁ רִגְשׁוֹתַי

בִּנְתִיבֵנוּ הַלֹּא סָלוּל

בַּחֹשֶׁךְ הַכִּמְעַט מֻחְלָט

 

"מַה שֶּׁנּוֹצֵץ – הוּא מַיִם

אַל תִּדְרְכִי בּוֹ"

 

אֶדְרֹךְ אֶתְבּוֹצֵץ וְאֶתְנוֹצֵץ

וְלֹא אֶלְמַד

 

 

המשוררת חגית בת-אליעזר פעילה מאוד בקריית ספר שלנו. היא עורכת ערבים ומפגשים למשוררים צעירים וּותיקים סביב ספרים חדשים. היא עורכת השירה של אתר חשוב בשם "יְקוּם תרבות". היא כותבת ביקורות שירה. בשירתה הקצרה והתמציתית, בדרך כלל, יש משום הדווקא, לעשות דווקא, ולחייב כך את החיים לאושר ולשמחה. אם את פועלת בעולם ועושה, סימן שאת חיה. כעת היא מוציאה ספר חדש בשם היפה "כּוח משיכה". ארבעת השירים למעלה לקוחים מתוכו.

 

יש לה יַשרוּת וישירוּת בשירים, יש לה הומור. יש לה פמיניזם אמיתי שלא מצהיר בקול חשוד שהאישה אינה צריכה גבר. היא פשוט לא זקוקה לדקלרציות האלה כי היא אישה עצמאית ושלמה בכל רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה, ויש בה גם הרבה יכולת לשורר שירה ארוטית קצרצרה ושנונה ששמה בכיס הקטן הרבה שירים פמיניניים אחרים שראיתי. למשל, בשיר שלא מובא בארבעה שלנו למעלה. הנה "תמונת מצב": "לנשים סביבי / נכדים בַּניידים / ולי – אֵיברים מגרים וּמַוְורידים // להנאת ידידים / ולא להבאת ילדים". כמה אמין, ככה חי ובועט.

 

ואכן כל הידידים כולם חברו לעשות יחדיו את הספר הזה: פרופ' גבריאל מוקד ערך אותו, ייעוץ באשר לשירים העניק המשורר יוסף שרון, על הניקוד ניצח רועי שניידר והעיצוב הוא של יקי חסיד. ישראל כרמל והחתום מטה תרמו את ניסיון המו"לות שלהם. אבל המעניין ביותר בעיניי הוא ציור העטיפה של נחום כהן הוותיק, מי שהיה אחראי מיתולוגית עם מקסים גילן להוצאה לאור של כתב העת החד פעמי בשנות השישים "קילטרטן". אפילו אותו בת-אליעזר ושירתה הצליחו לגייס. בספר גם שער תרגומים יפה מהלשון הרוסית והאנגלית. ניכר כי בת-אליעזר מתרגמת אך ורק מתוך אהבה לטקסט ולא משום סיבה אחרת.

 

לבסוף ברצוני לציין כי על אף חיוב החיים האבּסולוטי בספר זה, יש בו גם שירֵי אֵבֶל חזקים על בן זוגה של בת-אליעזר שנפטר, הלוא הוא מוטי גרנר, מהנדס מחשבים ושדרן תרבות אהוב, שפעל רבות בראיונות עם משוררים במסגרת "רדיו אורנים": "ללא האיש שלי. / לבד בָּאִי שלי // יָמים חסרי תכלית יַמּים לִכשאבּיט // הים סביבי סוער / אין מי שיעורר / גלים וירגיעם / שלא גלים של ים // החול – ללא יום טוב / שקועה בחול רטוב // מלוח בַּפּנים / על לוח שבִּפְנים / תמונה של איש יקר // טמונה בַּבּוץ הקר" (הָאני הטובעני). יהי זכרו ברוך. אך על אף האובדן והאלמנוּת, אין ספק כי בת-אליעזר מחייבת את החיים ואת החיוּת בשם כוח המשיכה אל היפה בכלל ואל האנושי בפרט.

 

רן יגיל