מֵהֵיכָן צָצָה תֵּבַת הַדֹּאַר

פִּיהָ הַפָּעוּר גַּג רְעָפֶיהָ הָאָדֹם

לְשׁוֹנָהּ הַמְּשֻׁרְבֶּבֶת?

 

רְחָשִׁים מוּזָרִים עוֹלִים מִמֶּנָּה

תְּנוּדוֹת זְעִירוֹת מַרְעִידוֹת

אֶת בְּסִיסָהּ

 

מַבָּט חָטוּף כְּלַפֵּי מַעְלָה

עָשׂוּי לָטַעַת אֶת הָרֹשֶׁם

כִּי מְדֻבָּר בְּשׁוֹבַךְ יוֹנִים

 

הַאִם עָלַי לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ

אוֹ לְקַפֵּץ תַּחְתֶּיהָ

עִם רֶשֶׁת בִּטָּחוֹן?

 

 

בית

 

מוּל הַוָּאדִי אֲנִי רוֹאֶה

בַּיִת

בַּיִת שֶׁל עַרְבִים

 

אֲנִי יְהוּדִי יוֹשֵׁב עַל עֵץ

הַוָּאדִי שֶׁבֵּינֵינוּ

מְטַיֵּחַ

 

אֵיךְ אֲנִי כָּמֵהַּ לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ

הַהֲגִירָה שֶׁל אֲבוֹתַי תַּחַת

גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם

 

 

מחול הסנוניות

 

הָיָה זֶה בַּחֲצִי הָאִי שֶׁל יַלְדוּתִי

עֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי אֶת שְׁמוֹת הַצִּפּוֹרִים

בְּתוֹךְ שָׂדֶה שָׁכַבְתִּי עַל מִטָּה שֶׁל פְּרָחִים

מְנַסֶּה לְהַשְׁהוֹת מְעַט אֶת גְּדִילָתִי

 

הִיא מֵעָלַי רָכְנָה מֵאֲחוֹרֵי הַזְּגוּגִיּוֹת

אִישׁוֹנֶיהָ כְּחֻלִּים וּפִטְמוֹתֶיהָ כֵּהוֹת

הַשֶּׁמֶשׁ טָבְעָה בַּיָּם שֶׁל אַשְׁדּוֹד

בַּסּוֹף יַחְדָּו בָּהִינוּ בִּמְחוֹל הַסְּנוּנִיּוֹת

 

בְּשָׂדֶה פּוֹרֵחַ בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב

לֹא הַרְחֵק מִבֵּית הַקְּבָרוֹת

נַעֲרָה וְנַעַר רַק תִּירָס סָבִיב

רוֹעֲדִים מִתְּשׁוּקוֹת רִאשׁוֹנוֹת

 

כִּי אֵין שָׂכָר לַשֶּׁמֶשׁ וּמַרְגּוֹעַ לַכּוֹכָבִים

הָעֵסֶק חַיָּב לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד

בְּפוּךְ הַטֶּבַע אַב הָרַחֲמִים

גִּלְגֵּל אוֹתָנוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

 

 

יצהר

 

מָה מֵבִיא אֶת הָאָקוֹרְדְּיוֹן עַכְשָׁו

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכָּזוֹ לְנַגֵּן

דַּוְקָא אֶת 'סֹבִּי מַמְטֵרָה'

וְאֶת הַשְּׂמָלוֹת הַכַּפְרִיּוֹת לְהִסְתּוֹבֵב

וּלְהִתְנַפֵּחַ מִכּוֹחַ הָעִלּוּי

וְאֶת הָרַגְלַיִם הַיְּחֵפוֹת הַשְּׁחַמְחַמּוֹת

מִשֶּׁמֶשׁ שֶׁל קְצִיר שְׂעוֹרִים

מְחַמָּהּ שֶׁל קְצִיר חִטִּים

מִלַּיְלָה לָבָן בַּכְּרָמִים מָה מֵבִיא

אוֹתָן לַעֲמֹד עַל הַכָּרִיּוֹת בַּסִּיבוּבִים

לְהַנִּיחַ אֶת הֶעָקֵב בַּצַּעַד הַתֵּימָנִי

וְאֶת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם זוֹ לְזוֹ

בְּתֹם סִדְרַת צַעֲדֵי הַשְּׁאַבְתֶם

מָה מֵבִיא לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע

צְרֵדָה אוֹ לְהַקִּישׁ כַּף אֶל כַּף

בִּזְמַן שֶׁהַחִיּוּךְ עִם הַמַּבָּט הַמְּצֹעָף

נִגָּר וְנִגָּר כְּמוֹ דְּבַשׁ כְּמוֹ מֶלַח

כְּמוֹ יִצְהָר

 

 

ילדי אחי

 

אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא זָכוּ לִפְרֹחַ

כָּל יַלְדֵי אֲחִי

הָעֵינַיִם הַשְּׁחֹרוֹת כְּמוֹ

כַּפְתּוֹרִים כֵּהִים נוֹצְצִים

מִתְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת

בַּחֲדָרִים שׁוֹנִים

בְּלַחַשׁ נְשִׁימוֹת

 

וּמִדֵּי שָׁנָה נִתְאַסֵּף

בַּחֶדֶר הַקָּטָן

אַבָּא יֹאמַר קַדִּישׁ

אוּלַי מִישֶׁהִי תִּדְמַע

 

אֲחִי הַגָּדוֹל כְּבָר קָטָן

מִמֶּנִּי וְאֶפְרוֹחֵי אַהֲבוֹתָיו

נִשְׁכְּחוּ בְּחֵיק זָרִים

 

 

אליך. אבא

 

זֶהוּ. לֹא זָז מִכָּאן עַד שֶׁאַתָּה לֹא חוֹזֵר. כְּמוֹ חֹנִי אֵשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְהַבִּירָה שְׁלִישׁ וַאֲחַכֶּה שֶׁתּוֹפִיעַ. לֹא יָכֹל יוֹתֵר. שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה שֶׁאַתָּה לֹא מָצוּי לִי. נִשְׁבַּע לְךָ, אֵין לְךָ מָה לְפַחֵד, לֹא כּוֹעֵס יוֹתֵר לֹא רוֹצֶה לִסְגֹּר אִתְּךָ חֶשְׁבּוֹנוֹת, לֹא לְהָטִיחַ, לֹא לְהַאֲשִׁים. רַק חִבּוּק, יוֹדֵעַ מָה? לֹא חִבּוּק - סְנִיפָהּ מִנִּיחוֹחַ הַרוֹיָאל שֶׁלְּךָ וּמַבָּט בָּאֶצְבָּעוֹת הַמֻּכְתָּמוֹת בְּצָהֹב. רוֹצֶה שׁוּב לְחַיֵּךְ חִיּוּךְ קָטָן כְּשֶׁאַתָּה מַקְפִּיץ שְׁכוּנָה שְׁלֵמָה עִם אֵיזוֹ הִתְעַטְּשׁוּת מְפֹאֶרֶת זֶהוּ. שֶׁלֹּא יָכֹל יוֹתֵר בִּלְעָדֶיךָ. רִשְׁמִית. מַכְרִיז עַל שְׁבִיתָה. לֹא מַמְשִׁיךְ יוֹתֵר לְשׁוּם מָקוֹם. צָרִיךְ אוֹתְךָ כָּאן שֶׁתַּרְבִּיץ בִּי תּוֹרָה שֶׁתֹּאמַר מָה דַּעְתְּךָ שֶׁתְּיַעֵץ לִי לְכָל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת צָרִיךְ אוֹתְךָ, אַבָּא, לְיָדִי. לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיִיתָ אַתָּה הָאַגָּדִי, וַאֲנִי – כְּלוּם לֹא מַכִּיר, לֹא יוֹדֵעַ אוֹתְךָ, לֹא חָשׂוּף לְמַעְלָה מִמַּעֲלוֹתֶיךָ אֶלָּא רַק לְרֶמֶז דַּק מִן הַדַּקִּים שֶׁל מַמְזֵרוּת יֶקִית מְכֻסָּה בְּשֶׁבַע שְׁכָבוֹת שֶׁל הָרִים נְמַסִּים כְּדוֹנַג מִפְּנֵי הַיִּרְאָה שֶׁלִּי אוֹתְךָ.

 

אָנָּא אַבָּא, כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹלֵחַ אֶת צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּךָ לַעֲשׂוֹת סִיבוּב בָּעוֹלָם תֹּאמַר לָהּ שֶׁתִּתְעַכֵּב לְיָדִי. אֲנִי מְחַכֶּה לָהּ כָּל יוֹם עַל הַמִּרְפֶּסֶת בִּשְׁעַת הַשְּׁקִיעָה, מִסְתַּכֵּל עַל חֻפַּת הָעוֹלָם וּמְחַכֶּה שֶׁתִּצְנַח וְתָגִיחַ וְתָבוֹא וְתִרְאֶה אוֹתִי. עָשִׂיתִי אֶת כֹּל הַמַּאֲמַצִּים לִהְיוֹת רָאוּי לְךָ. אֲנִי פּוֹסֵעַ בִּזְהִירוּת מְסֻיֶּמֶת מַמָּשׁ בְּתוֹךְ עִקְבוֹתֶיךָ. אָנָּא אֱמֹר פַּעַם אַחַת שֶׁאַתָּה גֵּאֶה בִּי שֶׁטוֹב אֲנִי עוֹשֶׂה בְּעוֹלָמְךָ שֶׁהוּא, כְּפִי שֶׁלָּמַדְתִּי מִמְּךָ, עוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פַּעַם אַחַת תָּבוֹא וְתִשְׁאַל אוֹתִי, שׁוּב תִּשְׁאַל אוֹתִי אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַחַטְטָנִיּוֹת שֶׁלְּךָ אֵלֶּה הַיּוֹרְדוֹת יָשָׁר לְשֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה לִמְקוֹר הַפֶּצַע. מַבְטִיחַ לֹא לְהִתְעַצְבֵּן. אַתָּה הָרֵי אַבָּא שֶׁלִּי. אַבָּא שֶׁלִּי. אַבָּא שֶׁלִּי

 

לֹא יָכֹל יוֹתֵר עִם הַשְּׁתִיקָה עִם הָאֵלֶם. "דַּי" הִגִּיעוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ, יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָרִים לִסְגֹּר. אֵיךְ הָיִיתִי רוֹצָה פַּעַם אַחַת לִצְחֹק אִתְּךָ, צְחוֹק מְשֻׁחְרָר רָחָב, חָפְשִׁי, פּוֹרֵק עֹל. מַבְטִיחַ לֹא לְהִתְעַצְבֵּן יוֹתֵר. לִזְכֹּר, כָּל הַזְּמַן לִזְכֹּר, שֶׁאַתָּה בְּעֶצֶם מִתְאַמֵּן עָלַי בְּאֵיךְ לִהְיוֹת אַבָּא, בְּאֵיךְ לְהִפָּרֵד מֵהַיֶּלֶד שֶׁבְּעַצְמְךָ הָיִיתָ. אֲבָל אֲנִי לֹא אָשֵׁם לֹא אָשֵׁם שֶׁלֹּא הִצְלַחְתָּ לְהוֹצִיא אֶת הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ מִגֶּרְמַנְיָה. אֲנִי הָיִיתִי רַק יֶלֶד. יֶלֶד קָטָן שֶׁצָּרִיךְ אַבָּא שֶׁצָּרִיךְ אוֹתְךָ. אַבָּא. הֵי אַבָּא. תַּחְזֹר בַּבַּקָּשָׁה. אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ כָּאן בֵּין טִפּוֹת הַזֵּעָה שֶׁמְּנַקְּדוֹת אֶת הַדַּף הַזֶּה עָלָיו אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַגַּעְגּוּעִים הַגְּדוֹלִים, הַלֹּא נִגְמָרִים אֵלֶיךָ. אַבָּא

 

 

יפה להלל

 

"קָרוֹב כְּמוֹ הַמָּוֶת" אָמַרְתִּי

"זָקֵן כְּמוֹ הַזְּמַן" אָמַרְתָּ

הָאִם שְׁנֵינוּ הִתְכַּוַּנּוּ לְאוֹתוֹ דָּבָר?

 

קָשֶׁה לִי לְהָנִיחַ

אַתָּה צָעִיר

שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בְּסַךְ הַכֹּל

לִבְּךָ טֶרֶם הָמָה

אִם כִּי אַתָּה מִתְנַשֵּׂא כְּבָר

סֶנְטִימֶטֶר וָחֵצִי

מָעַל לְרֹאשִׁי

אֵיבָרֶיךָ מְתוּחִים כְּשֶׁאַתָּה רוֹקֵד

יָפֶה לְהַלֵּל

 

"חָזָק כִּקְלִפַּת בֵּיצָה" אֲנִי חוֹשֵׁב

"מָהִיר כְּמוֹ חוֹל" אֲנִי מוֹסִיף

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתַּכְסִיף, תַּהֲפֹךְ

אֶת הַשָּׁעוֹן.

 

הַאִם בֶּאֱמֶת תַּצְלִיחַ לָעוּף

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְתַכְנֵן?

הַאִם אַתָּה מְתַכְנֵן לָעוּף אוֹ רַק

חוֹלֵם. כָּמוֹנִי.

 

 

ליַרגזי עם בוקר

 

הַיּוֹשֵׁב עַל עֵץ אֳרָנִים

הֵלֶךְ בּוֹדֵד מַקְשִׁיב לְקוֹלְךָ

 

 

וביום הראשון בחיפה

 

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּחֵיפָה

רָאִיתִי אֶת פְּרִיחַת

הַנוּפָר בִּבְרֵכַת הַצְּפַרְדְּעִים

בְּגַן מְכַבֵּי הָאֵשׁ וְחָתוּל אוֹכֵל

בּוֹנְזוֹ חֲתוּלִים שֶׁיָּד נַעֲלָמָה

פִּזְּרָה עַל מַעֲקֶה שֶׁל בַּיִת

וְאֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת "אֹהֶל

שֵׁם" בְּכִכַּר הַמּוּמָר

הַיְנְרִיךְ הַיְנֶה וְאֶת

הָעֲנָנִים הַמִּשְׁתַּקְּפִים בַּיָּם

לְעֵת עֶרֶב וּמְשַׁוִּים לוֹ

 גָּוֶן מֶטָלִי לֹא אָחִיד

וְאֶת שַׁיֶּרֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֵין סוֹפִית

הָעוֹשָׂה דַּרְכָּהּ חָזְרָה מִתֵּל אָבִיב

מִזְדַּחֶלֶת עַל פְּנֵי כְּבִישׁ

הַחוֹף

 

 

אל סלע הנביאה

 

אֶל סֶלַע הַנְּבִיאָה

אֶל סֶלַע הַנְּבִיאָה

שָׂם תְּשׁוּבָה מַמְתֶּנֶת

שָׁם נְבוּאָה מְחַכָּה

 

עַל סֶלַע הַנְּבִיאָה

עַל סֶלַע הַנְּבִיאָה

תְּשׁוּבָה לֹא מַמְתֶּנֶת

נְבוּאָה לֹא מְחַכָּה

 

 

החיפוש התמידי וההשלמה. כנות עוצמתית יש בשירים של יהונדב פרלמן, בכל ספריו שהוציא עד כה בהוצאת "עמדה", ובפרט בספר זה "יצהר" (שמן זית משובח) – שבו הוא מצהיר בפנינו קֳבָל עם וקורא מיהו ומהו והיכן בדיוק מצויות נימי נפשו ומחשבותיו. זהו ספר שהוא – אדם כספר הפתוח. הוא כל כך חושני וחי ובר מישוש, עד שאתה ממש יכול בלשונך לטעום את השירים, ובאפך להריחם. טעמיהם מורכבים וריחם מדויק.

 

שיריו הם אכן שמן זית משובח, זך, אבל לא במובן הספרותי המתחנחן והמתחטא והמיוחס, אלא במובנו של הפסוק: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". אכן על השירים מרחף הפן הרליגיוזי של החיפוש התמידי אחר המענה, אחר התשובה, כאשר ברור כבר לדובר שהעיקר הוא הדרך ולא הגאולה עצמה. ועם זאת, הוא מבקש תשובה ואף תשובות רבות.

 

כוחו השירי של פרלמן הוא בספציפקציה הלירית שלו, בירידה לפרטים הקטנים ביותר של ההוויה, של הביוגרפיה האישית – מימי הקיבוץ, קבוצת יבנה, דרך ארץ ישראל ונופיה ועד ימי חיפה העכשוויים. ואיך אפשר בלי השירה הלירית הפוליטית המעולה שלו. זו הזועקת עדינות מחאתית. תחושת שליחות זו הקוראת לפתירת הבעיה הסבוכה הקרויה חיים מובילה את המשורר לתהות על קנקנם של חפצים ואנשים: מתיבת דואר ועד לבנו, עצמו ובשָׂרו.

 

איזו עצבות הנובעת מנוֹגוּת הדברים והשלמה איתם שורה עמומות על ספר השירים היפה הזה.

 

רן יגיל