​

.א

רַבּוֹת דֻּבַּר בַּתְּשׁוּקָה הַהִיא לַחַיִּים הָהֵם שֶׁחָיוּ אֲחֵרִים

וְלָנוּ לֹא הָיוּ אוֹתָן הַמִּלִּים.

אָמַרְתִּי:

אֲנִי אֵינֶנִּי מְבִינָה אֶת הַגּוּפִים

וְלֹא אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בְּתוֹכָם

בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי בְּסַךְ הַכֹּל –

הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים

פַּעַם רָאִיתִי אִישׁ מְחַפֵּשׂ אִשָּׁה בְּתוֹךְ פַּרְדֵּס

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הָאִישׁ הָיָה אֲנִי וְהָאִשָּׁה אֲנִי וְהַפַּרְדֵּס אֲנִי.

וְשַׁבְתִּי אֵלָיו (לַפַּרְדֵּס אֲנִי)

וּמָצָאתִי בּוֹ פְּרִי (שֶׁהָיָה אֲנִי)

שֶׁהָיָה מֻתָּר לַכֹּל (וְכָךְ הָיִיתִי אֲנִי).

 

וְהוּא אָמַר:

הִשָּׁאֲרִי פֹּה וּלְכִי מִזֶּה וּבוֹאִי הֵנָּה וּפְנִי מִשָּׁם וְעַכְשָׁו

אַל תַּחְזְרִי וְעַכְשָׁו כֵּן,

חִזְרִי

 

וַאֲנִי יָדַעְתִּי –

הָאֲנִי שֶׁכָּאן הִיא הָאֲנִי שֶׁשָּׁם

הַהוּא אֲנִי, וְהַבָּשָׂר בָּשָׂר

 

 

ב.

רָצִינוּ לְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ וּכְבָר לֹא יָדַעְנוּ

מִמִּי וּמִמָּה

בַּזְנוּ לַקַּיָּם (זֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵינוּ)

וּפָחַדְנוּ מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ (זֶה, הַנִּסְתָּר)

הֶאֱמַנּוּ בַּכֹּל,

וְתֶכֶף הִתְבַּדֵּינוּ

מִכָּל כֹּל.

 

וְהָאִישׁ חָזַר וְאָמַר:

אֵין לִדְאֹג, לֹא מִמִּי וְלֹא מִמָּה.

שֶׁמֵּעֵבֶר לַפַּרְדֵּס – עִיר

וּבָהּ הַחֶנְוָנִים

וְעַקְרוֹת הַבַּיִת

וּדְלָיֵי הַמַּיִם עַל רֹאשָׁן

וְשׁוֹתִים שָׁם, כֻּלָּם.

שֶׁבָּעִיר מַיִם, וּמֵעַל – שָׁמַיִם.

שֶׁבָּעִיר, אָדָם

וּמִתַּחַת – אֲדָמָה.

 

 

ג.

*

בּוֹא אֲהוּבִי אֶל הַפַּרְדֵּס

רְאֵה – פַּרְדֵּס שֶׁלִּי רֵיק,

בַּחֹרֶף בָּעֲרוּ בּוֹ כָּל הָעֵצִים.

 

 

*

בּוֹא אֲהוּבִי

אִם נַעֲמֹד עַל רָאשֵׁינוּ נִצְחַק –

הַתְּהוֹם הָפְכָה לְהַר

וַאֲנַחְנוּ לֹא עוֹמְדִים עַל פִּיהָ אֶלָּא לְמַרְגְּלוֹתָיו.

בּוֹא אֲהוּבִי וְנִצְחַק,

אֵלֶּה לֹא שׁוּעָלִים מְחַבְּלִים –

זֶהוּ אֱלֹהִים וְאֵלּוּ מַלְאָכָיו.