שנת זאבים

אֲנִי זוֹכֵר אֶת הָרִיצָה הַמֻּפְרַעַת עַל הַפַּסִּים כְּנֶגֶד הָרַכֶּבֶת

וְגַם אֶת הַקְּפִיצָה אֶל עֵבֶר הַשִּׂיחִים הַיְּבֵשִׁים מַמָּשׁ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן

וְאֶת הַשִּׁעֲמוּם שֶׁאָכַל אוֹתָנוּ כָּל אוֹתוֹ זְמַן כְּמוֹ חֲלוּדָה.

וְגַם אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ יוֹם אֶחָד יוֹנִי פָּשׁוּט בָּא וְיָרָה בַּ־

כֶּלֶב הַלָּבָן וְהַמְּדֻבְלָל שֶׁהָיָה מָלֵא בְּקַרְצִיּוֹת

שְׁחֹרוֹת וּרְעֵבוֹת שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ דֻּבְדְּבָנִים.

וְאֵיךְ הַדָּם שֶׁלּוֹ צָבַע אֶת הָאַסְפַלְט

וְהַצְּעָקוֹת שֶׁלּוֹ צָבְעוּ אֶת הָרְחוֹב.

וַאֲנַחְנוּ רַק עָמַדְנוּ וְצָחַקְנוּ מִתּוֹךְ מְבוּכָה

עַל הַקַּלּוּת הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת שֶׁל הַמָּוֶת,

עַל הַתְּמִימוּת שֶׁהָפְכָה בְּרֶגַע לְאֶקְדָּח.

וְכָכָה פִּתְאוֹם, בְּלִי הֲכָנָה, רָאִיתִי אֵיךְ עֵינַיִם

נִרְאוֹת כְּשֶׁגּוֹנְבִים מֵהֶן אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּבַשֵּׁנָה

רַק בַּשֵּׁנָה אֲנִי שָׁב לְאוֹתוֹ כֶּלֶב רְחוֹב לְאוֹתוֹ עֵד

רְאִיָּה.

 

*

אַחַר־צָהֳרַיִם, וְהַכֹּל עוֹמֵד, גַּם הַחַלּוֹן לְשֵׁם שִׁנּוּי וְהָאוֹר הַלָּבָן וְהַסָּמִיךְ שֶׁנָּח מִמֶּנּוּ עַל הַקִּיר. וַאֲנִי מְיַחֵל שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיִצְחַק וְיִבְכֶּה וְיִצְרַח וְיַכֶּה וִימַלֵּא אֶת בֶּטֶן הַבַּיִת הַזֶּה. שֶׁיְּלַכְלֵךְ אֶת הַקִּירוֹת יַשְׁאִיר כֵּלִים בַּכִּיּוֹר, יִשְׁכַּח אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה וְלֹא יְכַבֶּה לְעוֹלָם אֶת הָאוֹר.

 

*

בַּמִּלִּים הֵשַׁבְתִּי אוֹתָךְ לַבָּשָׂר. בַּמִּלִּים שֶׁאַתְּ שָׁרָה לִי בֹּקֶר וָעֶרֶב אַתְּ שָׁרָה אֶת טָלֶה הַיָּרֵחַ, שַׁחַר מִזְבֵּחַ. בַּמִּלִּים שֶׁאַתְּ שָׁרָה אַתְּ שָׁבָה אֵלַי בִּתִּי, אַתְּ שָׁרָה תַּפּוּחִים אֲכוּלִים וְשִׁנַּיִם, תּוֹלַעַת. אַתְּ שָׁרָה כַּדּוּרִים שֶׁל עוֹפֶרֶת בְּלֵב הַיֶּלֶד שֶׁבִּי. בַּמִּלִּים שֶׁאַתְּ שָׁרָה אַתְּ שָׁרָה עוֹרְבִים וְיָדַיִם, אֶצְבָּעוֹת זְעִירוֹת, צִפָּרְנַיִם. אַתְּ שָׁרָה זְרוֹעוֹת שֶׁלֹּא מְחַבְּקוֹת דָּבָר גַּם לֹא אֶת יְרֹק עֵינָיו שֶׁל אֲבִי. בַּמִּלִּים שֶׁאַתְּ שָׁרָה אַתְּ שָׁרָה לִי אִמָּא שִׁיר עֶרֶשׂ עָלוּב וְקָטָן, שִׁיר שֶׁלֹּא יָשִׁיב אֶת הַגּוּף לַקֵּבָה רַק אֶת זִּכְרוֹן הֶעָפָר, אַתְּ שָׁרָה לִי שֹׁרֶשׁ גָּרוּם מֵעֵץ הַתְּלִיָּה. בַּמִּלִּים שֶׁאַתְּ שָׁרָה מַשֶׁהוּ כָּעֵת מְטַפֵּס וְנִגְדָּם, מַשֶׁהוּ שֶׁהוּא לֹא אֲנַחְנוּ.

*

לאחי

 

וַאֲנַחְנוּ שׂוֹרְפִים עַכְשָׁו אֶת הַשִּׂיחִים הַנְּמוּכִים, דּוֹרוֹן,

שֶׁבָּהֶם בֶּטַח יִתָּפְסוּ צַמְּרוֹת הָעֵצִים,

כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר.

אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי לָמָּה.

יֵשׁ מַשֶׁהוּ בַּבְּעֵרָה

בָּרֵיחַ הַמְזַקֵּק שֶׁל הַדֶּלֶק

בַּהִתְפּוֹרְרוּת הָאִטִּית שֶׁל הַפֶּחָם

בֶּעָשָׁן הַמַּחְנִיק הַזֶּה

שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ

אֶת כָּל־מָה שֶׁאֲנַחְנוּ.

 

*

וְאִם הָעֵצִים הָיוּ מְדַבְּרִים,

       מָה הֵם הָיוּ אוֹמְרִים?

וּבְאֵיזֶה מִלִּים הֵם

        הָיוּ בּוֹחֲרִים כְּדֵי לְתָאֵר עָשָׁן?

     וְהַאִם גַּם־הֵם כּוֹתְבִים

כְּתִיבָה תַּמָּה עַל נְיָר מִשְׁבְּצוֹת־דַּק?

מְנַסִּים לְבַטֵּא מַשֶׁהוּ, לְהַסְתִּיר.

שֶׁאִישׁ לֹא יְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ, אֶת הָעֵץ

שֶׁכִּלָּה וְאִתּוֹ כָּל הַיַּעַר.

שֶׁלֹּא נָבִין שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ.