אגרונומיות כל העולם

                          לרחל בלובשטיין-סלע

 

הַפּוֹעֵם מִתְיַגֵּעַ בַּעֲמָלוֹ.

דּוֹמֶה כִּי הַבּוֹר עָמֹק דַּיּוֹ,

וְנִתָּן לַחְדֹּל

וְנִתָּן לִגְמֹל

וּלְהַדֵּק אֶת רִגְבֵי האֲדָמָה

וּלְהַרְווֹת שְׁקִיקָה עֲלוּמָה

וְלָנוּחַ -

כָּל סֶלַע בַּחֲלָלוֹ.

 

וַהֲרֵי אַשְׁלָיָה

וְתוּ לֹא.

 

 

 

גינה לי

 

אֲנִי עוֹקֶרֶת מְרוֹרִים,

מְנַכֶּשֶׁת סִרְפָּדִים,

הַיָּדַיִם חֲשׂוּפוֹת,

גַּם הַפְּחָדִים.

 

מִתְגּוֹנֶנֶת

בֵּין מֶרְחָבִים חֲלוּדִים.

 

 

 

נותנת בה סימנים

 

נִפְלָאת בְּעֵינַי

הָעַקְשָׁנוּת הַלִּירִית כָּאן.

הַלֹּא כְּבָר סָגַרְתִּי אֶת רַחְמִי,

והִיא בְּשֶׁלָּהּ,

מְמַיֶּנֶת עֻבְּרֵי מִלִּים,

יוֹדַעַת שֶׁאֵין לִי בְּרֵרָה אֶלָּא

לְהִכָּנַע לְצָו הַצִּירִים,

בִּנְשִׁימוֹת קְצָרוֹת,

בִּנְשִׁימוֹת עֲתִירוֹת

חַמְ

צָן.

 

שׁוּב אֲנִי מוֹצֵאת כֹּחוֹת

וּמְלַקֶּטֶת שֶׁנְהָב,

שֶׁלֹּא תִּדַּלְדֵּל עַצְמִיּוּתִי

מֵהֶרְיוֹן הַשְּׁתִיקוֹת.

 

אֲנִי נוֹתֶנֶת בָּהּ סִימָנִים:

דָּרַךְ כָּתַשׁ נֶאֱהָב

וְהִיא מוֹתִירָה בִּי פַּסֵּי מְתִיחָה

וְצַלָּקוֹת.

 

 

 

כלור

 

כְּשֶׁמְּסִירִים מְחִצַּת פְּלַסְטִיק בְּאֶמְצַע אֲדָנִית,

הַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִים שׁוּב לְהִזּוֹן מֵאוֹתָהּ תְּמִסַּת קַרְקַע,

לִשְׁלֹחַ יוֹנְקוֹת לְכָל הַכִּוּוּנִים,

לְהִתְמַיֵּן בְּלִי לַחְדֹּל.

 

אֲנִי מִשְׁתַּהָה רֶגַע עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל,

מְקַוָּה שֶׁהֶחֱלַפְתָּ מַצָּע,

שֶׁעָבַרְנוּ חִטּוּי,

שֶׁאֶפְשָׁר 

לִגְדֹּל.

 

 

 

אוקטבות

 

הַכְּאֵב הַזֶּה,

הַקְּרִיעָה הַמִּתְמַשֶּׁכֶת.

מִדֵּי רֶגַע עוֹד עֶצֶב צוֹרֵחַ אֶת חַיָּיו

אֵין אֵינְיוֹתֵךְ הַלָּחוּשׁ.

אֵין לִי דֶּרֶךְ לְכַמֵּת אֶת הַזְּמַן שֶׁחָלַף,

אֶת פְּעִימוֹת הַחֶסֶד,

הַיֵּאוּשׁ.

אֶת זָוִית הַצֹּהַר הַנִּסְגָּר בֵּינֵינוּ

מִיּוֹם לְיוֹם

וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ.

אֶת גֹּבַהּ הָאוֹקְטָבָה

שֶׁכְּבָר אֵינָהּ מַרְטִיטָה אֶת עוֹרִי

אַךְ זוֹלֶגֶת סְבִיבוֹ וּמְרַתֶּתֶת

 

אֶת הַקֹּדֶשׁ

 

הַיֵּשׁ יְכֹלֶת לָחוּשׁ, שָׁם בְּמֶרְחַקַּיִךְ?

הַאִם גַּם אַתְּ נִצְמֶדֶת לַדֶּלֶת?

אוֹ שֶׁמָּא תּוֹדַעְתֵּךְ הַחֲדָשָׁה נַעֲלָה מִכָּל אֵלֶּה,

נְעוּלָה בִּפְנֵי גַּשְׁמִיּוּתִי הַנּוֹאֶלֶת?