בחירה מעניינת עשו המייסדים של הוצאת 'בלימה' כשהחליטו שבן המקום יהיה הרומן הראשון שיצא לאור מהגנזך של חיים הזז, שלא נערך בידי אביבה הזז אלמנתו, שנפטרה ביוני 2019. ומעניין גם שאביבה שבחרה את השם בן המקום לרומן ההיסטורי שכתב הזז על ישו, הייתה מודעת היטב לכפל המשמעות שלה, בן הארץ ובן אלוהים, במשמעות המקובלת של 'בנים למקום'.
ועוד מעניינת הבחירה הזאת לאור העובדה שבן המקום נגמר פתאום בפגישה שבין ישו למרים המגדלית, כלומר, מדובר ביצירה לא גמורה. ומעניין גם שהבחירה ברומן הזה דווקא נעשתה למרות הידיעה שמדובר בנושא טעון, ושהרומן קשה לקריאה, ועוד יותר קשה להבנה. ואם נוסיף על אלה גם את ההשקעה הגרפית הראויה לציון שכוללת "[ב]רישומי נוף נדירים מאת אנה טיכו, המתפרסמים כאן בפעם הראשונה מתוך עיזבונה, באדיבות מוזיאון ישראל", הבחירה בבן המקום כבר מעוררת סקרנות של ממש.
הוצאת 'בלימה' שנוסדה ב-2019 היא יוזמה מבורכת של יוסי שוויג ואבינועם סטילמן, שני דוקטורנטים מהחוג למחשבת ישראל של האוניברסיטה העברית. שני אלה שמו להם למטרה "לגאול טקסטים חשובים מן הארכיון ... לפרסם כתבים מובחרים מתוך מעגלי הספרות היהודית, בתבנית קטנה ותוך הקפדה יתירה על העיצוב ויפי הדפוס", ואין בכלל ספק שבן המקום עומד בקריטריונים האלה.
ניכר שהזז השקיע מאמץ רב בכתיבת הרומן הזה. את מאה העמודים הקצרים של בן המקום כתב הזז במשך כשלוש שנים, כנראה משך הזמן שהיה דרוש לו למחקר ולליטוש השפה הייחודית שבה נכתב הרומן, שסגנונה איפשהו בין העברית המדוברת של המאה הראשונה לספירה לבין העברית של מנדלי מוכר ספרים. הזז מתגלה גם כאן כסופר עברי והוגה דעות מהמעלה הראשונה, שמצליח בכישרון רב להעביר לקורא משהו מאווירה של ארץ ישראל של אותה תקופה הרת גורל. הנה רק דוגמה אחת מיני רבות, שמצביעה גם על הקושי וגם על החן. "כל הימים עמל בהם בתלמידיו כאדם שעמל בפסל ובקרדום, וחרש בהם חרישות חרישות, חרישות דקות וחרישות גסות, כאדם שחורש את שדהו חריש דק בגריד וחריש גס בתלמי רביעה" (עמ' 98).
ואולם דווקא ה'אותנטיות' הזאת היא שמקשה מאוד על הקוראים, שהיום רובם כבר רחוקים ת"ק פרסה מדף גמרא ושנת אור ממנדלי מו"ס. ומשום כך צריך לברך על היגיעה הרבה על 240 הערות שוליים שמסבירות מילים וביטויים סתומים, ובקלות היה אפשר להכפיל ואף לשלש את מספר ההערות. אבל טוב עשו העורכים שהסתפקו רק ב-240 הבהרות, שקוטעות את הקריאה שבלאו הכי צריכה להתגבר על מהמורות שפה ופערי ידע, שיכולים לגשר עליהם אולי כמה שקדנים אקסצנטריים מבעלז והר המור.
כך למשל, כמה ידעו בלא הסבר מאיפה הזז שאב את הרעיון שכמו רבים מבני דורו, גם ישו חשב שנתחלף לפרושים "דבר ה' בהלכות טומאה וטהרה, ודברי נביאים – בהלכות תרומות ומעשרות" (עמ' 16). או מהיכן ידע הקורא המצוי שמשפט כמו "ביקש לכנס אותם ולשמרם מרשעת הגויים כתרנגולת זו שמכנסת את אפרוחיה ונותנתם תחת כנפיה" (עמ' 17) אינו תיאור מקורי של הזז אלא דברים שישו כבר אמר, "ירושלים ירושלים ההורגת את הנביאים והסוקלת את השלוחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה ולא אביתם" (הבשורה על פי מתי כג לז).
וצריך לומר כאן משהו על מקוריות, של ישו, בגלל הנטייה להתייחס אליו כאל איזה סוג של פלגיאט שליקט דברי חכמים מהגורן והיקב ועיוות אותם לצרכיו. הזז מתייחס לעניין הזה באריכות, בדיאלוג הנפלא שבין "לסטים מזויין" לבין ישו (עמ' 23-19). השודד רואה בישו מגבב מקראות, מעוות הכתובים, "שותפו של אדום ובני מינם של אויבי המקום". בעיני הזז ישו בורר ומנפה את מקורותיו "ומצרפם אחד לאחד". על זה בדיוק כתב קונסטנטין ברונר מסה שלמה, שתרגומה לעברית, 'משיחנו: ההתקוממות של הגאון המיסטי'. בספר זה שראה אור בשנת 1921, אומר ברונר היהודי שישו אינו פלגיאט אלא גאון לפי כל קנה מידה. את הגאון, אומר ברונר, "אפשר להכיר לא למרות אלא משום שהוא שואל [מאחרים] ... ההשאלה שייכת למקוריות של הגאון", ונראה שהזז מסכים עם זה לגמרי.
ונחזור לכתיבה של הזז, שאפשר להמשילה למשעול צר שמייגע את הקורא לא מעט. ונדמה שזה לא מקרה אלא מעשה חושב, כאילו בא לומר, יגעת ומצאת - תאמין. יגיעה שמטרתה לנפות את קהל קוראיו כך שרק "מי אשר אזנים לו לשמוע", יצליח ללכת בו עד הסוף. ובאמת, אף שמדובר ביצירה ספרותית על ישו, נדמה שלפנינו מונחת הבשורה על פי הזז.
ויש מקום להזכיר כאן שיצירות ספרותיות ומחקרים היסטוריים בשפה העברית שעוסקים בישו נדירים למדי, ועוד יותר נדירים הם הספרים על ישו שמתרחקים מן הפולמוס. נכון לזמנו של הזז, בולטים במיוחד הם ישו הנוצרי של יוסף קלוזנר (1933), במשעול הצר של אהרון אברהם קבק (1937) והאיש מנצרת של שלום אש (1939). וגם לא נחסיר את מקומו של ספר הקטרוג והאמונה של אורי צבי גרינברג (1936), שבו ישו נכסה ונגלה ונכסה. להבדיל מכתבי פולמוס על ישו, שהידועים שבהם בתקופתו של הזז הם ככל הנראה שני ספריו של אפרים דיינארד חרב לד' ולישראל (1923) ומכתב גלוי לישו הנוצרי (1924), קלוזנר, קבק ואש מתארים ישו שונה לחלוטין, אדם שהוא, כדברי קלוזנר, "אך פרי ארץ ישראל בלבד, פרי היהדות הטהורה".
והדברים האלה של קלוזנר ממש בולטים מכל עמוד של בן המקום, שמצטייר לעיני הקורא כיהודי פשוט ונעים הליכות, בעל נפש מיוסרת שעושה כמיטב יכולתו לתקן את הדרוש תיקון כדי לקרב את אחיו ואחיותיו למלכות שמים שבארץ. ישו של הזז הוא בחור צעיר חסר בטחון עצמי וחסר השכלה תורנית ש"זימן לו הקדוש-ברוך-הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והן נובעות ומלמדות אותו תורה וחוכמה" (עמ' 35). ישו של הזז אינו "כתלמיד חכם שהוא במקרא ובמשנה והגדה, אלא כחכם ומבין מדעתו. כנביא שרוח הקודש מדברת מתוך גרונו וכשר שמסטירין [סודותיו] של מלך בידו, במשל ובחידה, בחזון ובבשורה והטפה" (עמ' 54). והכישרון הנדיר הזה הוא שפורץ את גדר החכמים שמונעת מהחלכאים והנדכאים והחוטאים מלבוא למלכות אלוהים, בארץ.
תורתו של ישו, מהדהד הזז את "חסד חפצתי ולא זבח", אינה תורה זרה. "התורה שאני בא ליתנה תורה תמימה היא, תורת אהבה וחסד, תורת רחמים וצדק, תורת ענוותנות וסליחה וכפרה, ואין יכולים לקיימה אלא ישראל, שכבר עמדו אבותיהם על הר סיני וקיבלו את הדיברות הראשונות וניתנו בהם שלושה סימנים: רחמנים וביישנים וגומלי חסדים" (עמ' 32).
הרומן על ישו הזה ולא על ישו של הנוצרים, שנכתב מיד אחרי השואה ובמהלך מלחמת השחרור, ושנקטע בעקבות נפילת בנו של הזז במלחמת השחרור, היה כעין קול קורא למרוד באנגלים. עד קום המדינה סבר הזז שמצב הישוב היהודי תחת השלטון הבריטי דומה למצבה של יהודה תחת הכיבוש הרומי. בחלק הראשון של 'אלו הם' שהופיע כאמור בשנת 1946, מופיע קטע שלם שבו נגלה לישו מה שעתיד לקרות, שגויים יהפכו אותו לעבודה זרה, שבשמו ירדפו את היהודים, וש"הפירטין של ממשלת דמים ומרמה", קרי בריטניה האנטישמית, תגרש ניצולי שואה כדי שלא תקום מלכות ישראל.
אלא שבצוואתו ביקש הזז להשמיט את הקטע הזה מהרומן, אם וכאשר יצא לאור, כך שמה שנשאר זה לא הדגש על ישו המורד במלכות אלא הדגש על ישו שקורא לבנות בארץ ישראל חברה יהודית מתוקנת ששמה בראש מעיניה תורה של "אהבה וחסד ... רחמים וצדקה ... ענוותנות וסליחה וכפרה" (עמ' 31). ואולי השגחה היא שבן המקום נקטע במקום שבו פונה מרים המגדלית ל'גאון מנצרת' ואומרת לו, "רבוני, סברוני, מעוז ראשי, היכן היית כל השנים האלו עד עכשיו?..".