Imagine there's no countries, nothing to kill

or die for… (Lennon)

 

אחרי מלחמת העולם השלישית, שהייתה כצפוי ההרסנית מכל קודמותיה, התכנסו להם מאה תשעים וששת נציגי המדינות להכות על חטא, אחרי שלא נותר עוד במה להכות.

מיטב המוחות הגיעו למסקנה ששורש כל רע הוא החלוקה המלאכותית של האדמה לטריטוריות נפרדות, שהרי סדנא דארעא חד הוא, ובתרגומו החופשי של מרקוס אורליוס, "תבל כולה כמדינה אחת" – כדור־הארץ אחד וכן הגזע האנושי.

החליטו אפוא להסיג את גבולותיו לאחור, לבצע לו מעין רדוקציה מתקנת, עד שישוב למצבו הטבעי, הראשוני, ההיולי, הבראשיתי.

כחייט שעובר עם סרט־מדידה על גזרתהּ הטבעית של לקוחתו המצודדת, כך עברו ההיסטוריונים על הגוף העגלגל של גאיה, אמא אדמה.

הנה־כי־כן, כל הארצות והמדינות התנפחו והצטמקו כשקי־קול של צפרדעים וקרפדות:

איטליה המאוחדת של גריבלדי נסוגה עד הגבול הראשון שסימן רומולוס, טורקיה הפכה לאימפריה ושוב לקן צרעות, ישראל התרחבה עד הפרת של מלכות דויד והצטמקה בחזרה ל"ארץ קטנה עם שפם", אירופה שבה להיות נסיכה פניקית, האינדיאנים זכו לעדנה מחודשת, עיראק הפכה לזונה הגדולה כמתואר בחזון יוחנן, רוסיה הפכה לאמא בפעם השנייה ואחר־כך לשפחתו הקטנה של ג'נגיז חאן, קוריאה התאחתה ונקרעה מחדש לשלוש ממלכות וכן הלאה עד שלבסוף הגיעו לגבול האחרון, שהיה בעצם הגבול הראשון, כמתואר בפרק ג' של התנ"ך.

שני מלאכים גוננו עליו.

ניסו לשכנע אותם שיניחו את להט החרבות המתהפכות, אך לשווא.

אז אמר האדם: "מותר אני מן הבהמה אך לא מן האל – ואפילו לו יש גבול!"

ועכשיו... עכשיו אנחנו על סיפה של מלחמת עולם רביעית.