תקשורת בינאישית

 

חֲבָל שֶׁהִקְשַׁבְתָּ לִי.

בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהַמְשִׁיךְ חַיַּי

וְנָתַתָּ.

חֲבָל

שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לְךָ.

גַּם הַמְּטַפֵּל כָּמוֹךָ קָבַע:

לְהַמְשִׁיךְ לְעַשֵּׁן בְּמִדָּה,

לְהַקְפִּיד לֶאֱכֹל סְטֵיק בְּשָׁבוּעַ

בְּלִי לַחְשֹׁב כַּמָּה נוֹרָא

לִהְיוֹת חַיָּה שֶׁמֵּתָה כָּכָה.

 

הָיִיתָ שָׂמֵחַ לֶאֱכֹל

אֶת הַסְּטֵיק אִתִּי

בְּמִדַּת הָעֲשִׂיָּה שֶׁלְּךָ.

 

 

 

ריפוי בגינון

 

בְּתֵל הַשּׁוֹמֵר אֲנִי לוֹמֶדֶת

לְהַפְרִיד בֵּין הַדָּת שֶׁלִּי

לַמְּדִינָה,

מְגַלָּה

מָה יְכוֹלָה

מָה אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת

בְּנָשִׁים חֲזָקוֹת

וְנִזְכֶּרֶת

אֵיךְ שׁוּב אֶתְמוֹל

בָּלַעְתִּי פֶּתִי-בֶּר רָטֹב בִּזְלִילָה

שָׁכַחְתִּי

לִהְיוֹת נְסִיכָה חֲזָקָה

רַק נִזְכַּרְתִּי

לִהְיוֹת מֵעַתָּה

לוֹחֶמֶת אוֹר בַּחֲשֵׁכָה

לוֹחֶמֶת שֶׁמֶשׁ בַּאֲפֵלָה

לוֹחֶמֶת שִׂמְחָה

וּכְשֶׁאָקוּם אֶפֹּל

וּכְשֶׁאֶנְבּוֹל

תַּשְׁקֶה אוֹתִי

 

 

 

צפוף

 

עַכְשָׁו אֲנִי אוֹכֶלֶת

עַכְשָׁו אֲנִי שְׂמֵחָה

עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹכָה

כָּל דִּמְעָה מוֹחָה אוֹתְךָ,

 

עַכְשָׁו זֶה בִּלְעָדֶיךָ

עַכְשָׁו אֲנִי סָלַחְתִּי

עַכְשָׁו אֲנִי שָׁכַחְתִּי

שֶׁהֶעֱמַדְתָּ אוֹתִי בַּפִּנָּה

הֲכִי צְפוּפָה

שֶׁל חַיַּי

וַעֲדַיִן הִשְׁאַרְתָּ

לִי מָקוֹם.

 

 

 

מעיין

 

הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת,

מְלַמְּדוֹת

תּוֹרָה.

כְּאַבְרָהָם,

לְכִי בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה

עִם הַצְּלִיעָה,

בְּלִי הַנְּבִיעָה

תִּהְיִי צְמֵאָה.

 

 

 

 

{לאבא}

 

הַדִּיאַגְנוֹזָה הָרְפוּאִית קָבְעָה נִתּוּחַ נוֹסָף

בְּכַף רֶגֶל שֶׁיָּדְעָה כְּאֵב מוּל אָב שֶׁהֵשִׁיב חַיָּיו

בְּטֶרֶם זָכִיתִי לְחַבְּקוֹ אֵלָיו

וְלִלְחֹשׁ בְּלִבּוֹ:

"הֵיי אַבָּא יָפֶה שֶׁלִּי, אֲנִי עוֹד פֹּה."

 

זוֹכֶרֶת הַלְוָיָה

וְאוֹתִי בָּהּ

נִשְׁעַנְתִּי לְעֶזְרָה

בְּלִי יְכֹלֶת דְּרִיכָה 

אָז אֵין לִי כַּוָּנָה

לְנַתֵּחַ.

 

רְאֵה, אַבָּא, נִסִּים וּתְפִלָּה,

וַחֲסִידָה

נוֹשֵׂאת אוֹתָהּ.

 

 

 

אנשים מהסוג שלי 

 

אֲנָשִׁים מֵהַסּוּג שֶׁלִּי יָצְאוּ לַעֲבֹד מֻקְדָּם עַד מְאֻחָר

וְסִיְּמוּ אֶת הַתִּיכוֹן לַמְרוֹת הַהַשְׁהָיוֹת

וְהִתְגַּיְּסוּ לַצָּבָא וְהִשְׁתַּחְרְרוּ וְלֹא טִיְּלוּ אֲבָל לָמְדוּ מִקְצוֹעוֹת,

אָמְנָם לֹא תֹּאַר רִאשׁוֹן, אָמְנָם לֹא תֹּאַר שֵׁנִי,

כִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי לֹא הָיָה – "קְחִי בִּתִּי, לְכִי וְתִלְמְדִי,

הַפַּעַם אַל תַּעַבְדִי", אֲנִי לָמַדְתִּי בְּעַצְמִי.

 

אֲנָשִׁים מֵהַסּוּג שֶׁלִּי עוֹבְדִים וּמְבִיאִים

אֹכֶל הַבַּיְתָה וְלֹא גּוֹנְבִים וְעַל עַצְמָם מְוַתְּרִים

וְנִשְׁבָּרִים וְנֶאֱסָפִים וְנֶעֱצָרִים וּמַמְשִׁיכִים וּמַאֲמִינִים וּמְקַוִּים,

לַאֲנָשִׁים מֵהַסּוּג שֶׁלִּי לִפְעָמִים

אֵין מִשְׁפָּחָה קְרוֹבָה

וּבְכָל זֹאת הֵם לֹא יוֹצְאִים לָרְחוֹבוֹת וּמְפִיצִים

קִנְאָה אוֹ שִׂנְאָה,

לְהֵפֶךְ, הֵם מְפִיצִים שִׁירָה,

שִׁירָה בְּחִנָּם שֶׁתְּהֵא לְכֻלָּם, וְהֵם אַנְשֵׁי אַהֲבָה

שֶׁנִּלְחֲמוּ לָצֵאת מֵהַכֶּלֶא שֶׁלָּהֶם וּבָרְחוּ עַל הִתְנַהֲגוּת טוֹבָה

וְעָבְדוּ קָשֶׁה כְּדֵי לַעֲבֹר בַּיִת

וְנִשְׁבְּעוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת דִּירַת "עמידר" הַיְּשָׁנָה

וְאֵיךְ יָשַׁנְתִּי קְפוּאָה מִתַּחַת לַמִּטְרִיָּה

כִּי טִפְטֵף שׁוּב הַגֶּשֶׁם מֵהַתִּקְרָה וְהַשָּׁכֵן שׁוּב שָׁתָה

וְנִשְׁמְעוּ מַכּוֹת מִבַּעַד לַקִּירוֹת.

 

אֲנָשִׁים מֵהַסּוּג שֶׁלִּי הִתְמוֹדְדוּ עִם מָה שֶׁהֵבִיאוּ הַיָּמִים

לָכֶן הֵם לֹא הָיוּ פְּנוּיִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים רְגִילִים

אֲבָל הֵם עֹגֶן נַפְשִׁי לְעַצְמָם וַעֲבוּר אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים

מִכָּל הַסּוּגִים

וּכְשֶׁמַּבְדִּילִים אוֹתָם מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים

בִּגְלַל אֶמְצָעִים, הֵם נֶעֱלָבִים וְשׁוֹפְכִים

אֶת כָּל הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם בְּמִלִּים.