כשמונים שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וזוועות שואת יהודי אירופה, הולך ומתבגר הדור השלישי ומוליד את מה שיהיה הדור הרביעי. נדמה כי זו מעין סְפִירה כזאת – ישנה הספירה העברית לבריאת העולם, הספירה הלועזית, והספירה של השואה שאותה אנו סופרים בדורות.

יצירה והתייחסות אל בני הדור השני לשואה קיימת בצורה משמעותית בתרבות, באמנות ובמחקר בישראל. במבחר השירים שקבצנו לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה התשע"ט, ביקשנו לשמוע ולהשמיע דווקא את קולו של הדור השלישי. זהו דור שנגע בשורדים, ליטף אותם וחיבק אותם, אך גם ידע ריחוק ופרידה מהסבא והסבתא – שהלכו לעולמם כדרך כל בשר.

הדור השלישי הוא דור שסוחרר מן המטוטלת שבין זיכרון לשכחה. בין המחויבות לזכור ולהזכיר לבין הרצון להשתחרר ולא להיכנס עמוק מידי אל הנושא שעלול להטביע טראומות בנפש האדם.

השירים המפורסמים במקבץ זה מגוונים במבעם ובסגנונם. יש המבקשים להתפרץ ולשבור את הגבולות הפואטיים מתוך זעם ותסכול על שנעשה לזקניהם החלשים. משוררים אחרים נוהגים באיפוק פואטי ומודדים את דבריהם בזהירות רבה, תוך שהם עושים שימוש ברמזים ומילות-צופן שמכסות ומגלות את נִשמת השיר.

המוטיבים שעוטפים את מרבית השירים הם החוויות מבית סבא הצנוע עד סיגוף, הריחות והטעמים מהמטבח האפרורי וההתייחסות האובססיבית לאכילה, היחס הביקורתי והתסכול מחוסר היכולת להתחבר אל טקסי הזיכרון הממלכתיים והמבוכה החינוכית אל מול שאלות הדור הרביעי.

היצירות המובאות כאן, מוכיחות כי קונפליקט ההתמודדות עם טרגדיית השואה בחברה הישראלית רחוק מלהיפתר ולהתפוגג.

 

יהודה לייב ויטלזון

רן יגיל