מחזור המים

 

מָה שֶׁנִּרְשַׁם בִּדְמָמָה

בְּאוֹתִיּוֹת אֲוִיר בֵּין עֵינַי לְעֵינֶיךָ

בֵּין עָרְפִּי לְמַבָּטְךָ

בֵּין טְרִיקַת הַדֶּלֶת לִפְסִיעוֹתַי

יַעֲלֶה כְּאֵדִים מִיּוֹרָה מַהְבִּילָה

יִתְפַּזֵּר בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה

יְלֻקַּט בְּסַלֵּי עֲנָנִים

יִנְשֹׁר עָלֵינוּ בַּבֹּקֶר כְּטַל וּמָטָר

לִבְרָכָה.

 

 

תוהו

 

לֹא נִפְרְדוּ מַיִם מִמַּיִם,

לֹא הִתְגַּלְּתָה הַיַּבָּשָׁה,

לֹא הִדְשִׁיא הַדֶּשֶׁא,

לֹא עֵץ עָשָׂה פְּרִי

לֹא מְאוֹרוֹת

קְטַנִּים לֹא גְּדוֹלִים,

לֹא דָּגִים

לֹא תַּנִּינִים

לֹא בְּהֵמָה

לֹא נִבְרָא אָדָם

לֹא נִכְלַם

לֹא רָאָה אֱלֹהִים

כִּי טוֹב, לֹא שָׁמַע אֱלֹהִים כִּי רַע

לֹא נָחָשׁ לֹא חַוָּה בְּרֵאשִׁית בָּרָא

אַהֲבָה.

 

 

*

 

אַתָּה נָע בִּמְהִירוּת

אֲנִי נָעָה בְּקֶצֶב צִלִּי הַמִּתְאָרֵךְ.

כְּשֶׁנִּלְקַחְנוּ לִהְיוֹת לְפוּתִים

לֹא יָדַעְנוּ שֶׁתִּגְרֹר אוֹתִי כְּרֶגֶל שְׁתוּקָה

שֶׁאֶבְלֹם אֶת גַּלְגַּלֶּיךָ בְּמַקְּלוֹת קִיּוּמִי

כְּמוֹ כִּלְאַיִם כְּלוּאִים זֶה בָּזֶה

חוֹרְשִׁים אֶת הַשָּׂדֶה כְּשִׁכּוֹרִים

סוֹהֲרִים זֶה לָזֶה

וּמַתִּירִים

 

 

*

 

תָּנִיחִי,

כְּמוֹ שֶׁמַּנִּיחִים פָּעוֹט שֶׁנִּרְדַּם עַל חָזֶה, בְּמִטָּתוֹ.

כְּמוֹ שֶׁמַּנִּיחִים עַל מִדְרָכָה שַׂקִּית קְנִיּוֹת כְּבֵדָה,

כְּמוֹ שֶׁמְּנִיחִים לָרֹאשׁ לְהִשָּׁמֵט בַּנְּסִיעָה,

כְּמוֹ אֶבֶן עַל מַצֵּבָה.

תָּנִיחִי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִצְעֹד אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ

עִם חָזֶה נוֹשֵׂא יֶלֶד,

עִם יָדַיִם מְלֵאוֹת כְּבֻדָּה,

עִם אֶבֶן כְּבֵדָה

תִּהְיִי

חֵיק רֵיק

יָדַיִם שְׁמוּטוֹת

שִׁכְחָה.

 

 

*

 

רבים משיריה של שרית עיני ריץ' בנויים כמהלך של פתיחה מזמינה כמו ידיים מושטות לריקוד מודע וקוהרנטי. אבל שם בתוך רחבת הריקודים הזאת של השיר, לאחר שתיים-שלוש שורות, התאורה מהבהבת, קצב המוסיקה מתגבר, הבסים צורבים את הבטן. עיני ריץ' מגבירה את הקצב דרך העלאת רצף של אנפורות, דימויים ומהלכים מצלוליים הולכים ומתעצמים, הולכים ומחריפים, עד שבסופו של השיר מושלך הקורא כשהוא מסוחרר ומשׁוּכָּר.

בסיום קריאתו של שיר כזה מאת עיני ריץ' הבנוי כמערבולת סוחפת, נותר הקורא מול התחתית הלבנה של דף השיר ובוהה בה כמתאושש. זה מזכיר קצת את הישארות הצופים מול מסך הקולנוע לאחר סרט המסתיים בצורה פתוחה, חדה ופתאומית. אך בניגוד לסיום הצפייה בסרט שלאחריה צריך לקום ולפנות את המושב לקראת ההקרנה הבאה, בספרה של עיני ריץ' עוברים אל השיר הבא, שגם הוא יתחיל בדרך כלל באותן שורות פתיחה מזמינות ומפתות, ואחריתו מי ישורנה.

ישנם בספר גם שירים מינימליסטים ומרוכזים. שם כוחה של עיני ריץ' הוא בחידוד ובחינה עד הקצה של מהלך מטפורי אחד אך מבריק ומקורי. כמו בשיר "מחזור המים" שמובא לעיל, ובו היא משווה משברים בזוגיות לאדי מים מהבילים שבמחזור החיים הופכים ביום שלמחרת לטל מנחם ומפרה.

שרית עיני ריץ' היא משוררת שלא עושה לעצמה הנחות ובוחנת את החיים עד הקצה. ליתר דיוק את היא בוחנת את הזוגיות והמשפחתיות שלה שהן הנושאים המרכזיים בספר. הנושאים אמנם נבחנים מנקודת מבט פרטית של הדוברת בשירים, אך הם מעלים משמעויות כלליות. שורות כמו "לא ידענו שתגרור אותי כרגל שׁתוּקה/ שאבלום את גלגליך במקלות קיומי", יכולות בכוחן להביא כל אדם לכדי חשבון נפש על הזוגיות בכלל ועל זו שלו בפרט, ואי אפשר להגדיר אותן כשירה אוטוביוגרפית יומנית בלבד. לעתים היא משתפת בסופו של השיר את התובנה שאליה הגיעה במסע חייה, אבל אף פעם לא באופן דידקטי ומוחלט.

ולבסוף ההשלמה. אם נוצר מההערה שלי הרושם שהספר של עיני ריץ' הוא אינטנסיבי וחמוּר, יש להדגיש כי במרבית השירים מהדהדת ההשלמה של עיני ריץ' עם המציאות על קשייה ותחלואיה, ועם עצמה, על הרהוריה ותסכוליה.

כְּשֶׁהָרִיתִי אוֹתָךְ

עוֹד לֹא

הָיִיתִי דַּי

וְרַעֲבוֹנִי הֵזִין אֶת רַעֲבוֹנֵךְ

וְהָיִיתִי

אִמֵּךְ

הַטְּלוּאָה

שְׂמִיכַת נֶחָמָה קְצָרָה.

 

שרית עיני ריץ', "על החיק ועל החלב", בעריכת ענת לוין, הוצאת משיב הרוח, תשפ"א.

 

יהודה לייב ויטלזון