אדגר דגה

יותר ממחצית העבודות של אדגר דגה מציגות רקדניות. הוא נחשב לאחד ממייסדי האימפרסיוניזם, עזר לארגן את התערוכה הראשונה של הקבוצה ב-1874, ובכל זאת דחה את התווית, העדיף שיקראו לו ריאליסט ולא יצא לצייר בחוץ כמו חבריו.

חייו

דגה נולד בפריז ב-19 ביולי 1834, הבכור מבין חמישה ילדים. אמו באה ממשפחה צרפתית שהתיישבה באמריקה, והוא היה קרוב אליה מאוד. מותה ב-1847 היכה בו קשה. אביו, בנקאי, עודד את נטייתו לאמנות. אחרי לימודים בתיכון לואי הגדול הפך ב-1852 חדר בבית המשפחה לסטודיו, העתיק ציורים בלובר ולמד את דירר, מנטניה, רמברנדט וגויה. ב-1855 נכנס לבית הספר לאמנויות יפות, אבל העדיף ללמוד לבד ולנסוע לאיטליה.

ב-1859 פתח סטודיו בפריז וצייר דיוקנאות ונושאים היסטוריים. ב-1862 פגש את אדואר מאנה, שהעדיף נושאים מהחיים המודרניים, וב-1866 זנח את הציור ההיסטורי. הוא היה אורח קבוע בקפה גרבואה (Guerbois), שבו ישבו רבים מהאמנים שייקראו לימים אימפרסיוניסטים, והסופר לואי אדמון דורנטי, שהאמין שצריך להסיר את המחסום בין אמנות לחיים, חיזק את הפנייה שלו לנושאים עכשוויים. במלחמת צרפת-פרוסיה שירת בחיל התותחנים, ובתקופה הזאת התחילו בעיות הראייה שליוו אותו עד סוף חייו. ב-1872 ו-1873 גר אצל קרובי משפחה בניו אורלינס, וצייר שם את "בורסת הכותנה בניו אורלינס", הציור היחיד שלו שמוזיאון קנה בעודו בחיים.

ב-1874 מת אביו והשאיר חובות גדולים, ודגה מכר חלק מאוסף האמנות שלו. הוא הציג בתערוכות האימפרסיוניסטים עד האחרונה, ב-1886, ומאז הפסיק לשלוח עבודות לתערוכות. כשהראייה הידרדרה בשנות ה-80, עבר יותר לפסטל ולפיסול, וב-1908 הפסיק לעבוד. הוא מת בפריז ב-27 בספטמבר 1917 ונקבר בבית הקברות מונמרטר. אחריו נשארו יותר מ-2,000 ציורי שמן ופסטלים וכ-150 פסלים.

הסגנון

דגה קיבל הכשרה אקדמית קפדנית ורצה בהתחלה להיות צייר היסטוריה. בשנות ה-30 לחייו הפנה את הכלים הקלאסיים האלה אל החיים העכשוויים: רקדניות בחזרות, כובסות, זמרות, אקרובטים, סוסי מרוץ ורוכבים, ונשים שמתייבשות במגבת אחרי הרחצה. הדמות האנושית היא הנושא המרכזי, והוא עבד כמעט תמיד בסטודיו. הגוף מצויר אצלו לפי מה שהוא עושה: הבלרינות קלות ואתלטיות, הכובסות כבדות ומוצקות.

הקומפוזיציות שלו מושפעות מהצילום ומהדפסי העץ היפניים: נקודות מבט לא שגרתיות ותנועה שנתפסת ברגע אחד, בלי להקפיא אותה. בדיוקנאות הוא מראה מורכבות נפשית ובדידות. הוא לא אימץ את כתם הצבע האימפרסיוניסטי, והושפע יותר מאנגר ומדלקרואה.

יצירות מרכזיות

מתקופת הציור ההיסטורי נשאר "צעירים ספרטנים מתאמנים" (1860). ב-1871 צייר את הדיוקן הקבוצתי "לודוביק לפיק ובנותיו". "בורסת הכותנה בניו אורלינס" (1873) נוצר בביקור באמריקה. "כיתת הבלט" מציגה את הנושא שליווה אותו עשרות שנים, ו"אחרי האמבט, אישה מייבשת את עורפה" (1895) שייך לסדרת הרוחצות המאוחרת.

בפיסול, "הרקדנית הקטנה בת הארבע-עשרה" (1881) הוא הפסל היחיד שהציג בחייו: דמות שעווה ריאליסטית שהלביש בבגדים אמיתיים. את שאר הפסלים שמר לעצמו כמודלים לציור.

איפה רואים את היצירות היום

מוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) בפריז מחזיק את המספר הגדול ביותר של ציוריו, ובהם "כיתת הבלט" ו"אחרי האמבט". קרוב אליו מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ואחריהם הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון.

"צעירים ספרטנים מתאמנים" נמצא בגלריה הלאומית בלונדון, ו"לודוביק לפיק ובנותיו" בקונסטהאוס ציריך. ציורים נוספים מוצגים במוזיאון לאמנות יפה בבוסטון ובמכון לאמנות של שיקגו. בישראל הציג מוזיאון תל אביב לאמנות ב-2010 את כל 74 פסלי הברונזה של דגה, יציקות חדשות מתבניות הגבס המקוריות.