וסילי קנדינסקי

וסילי קנדינסקי היה מרצה מצליח למשפטים במוסקבה, ובגיל 30 ויתר על הקריירה הזאת כדי ללמוד ציור. הוא נחשב לאחד החלוצים של הציור המופשט באמנות המערבית, והספרים שכתב על צבע וצורה משפיעים על לימודי האמנות עד היום.

חייו

קנדינסקי נולד במוסקבה ב-1866, בן לסוחר תה. ב-1871 עברה המשפחה לאודסה, ושם סיים את לימודיו התיכוניים ולמד לנגן בפסנתר ובצ'לו. הוא למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת מוסקבה והתחיל ללמד שם. ב-1889 השתתף במשלחת אתנוגרפית לאזור וולוגדה, וכתב אחר כך שהבתים והכנסיות המצוירים שם נתנו לו תחושה שהוא מסתובב בתוך ציור.

ב-1896 סירב להצעה להיות פרופסור למשפטים באוניברסיטת טרטו ועבר למינכן. הוא למד בבית הספר הפרטי של אנטון אז'בה ואחר כך באקדמיה לאמנויות יפות. במינכן הכיר את הציירת גבריאלה מינטר, שהייתה קודם תלמידתו ואחר כך בת זוגו. ב-1908 התיישב בעיירה מורנאו (Murnau) לרגלי האלפים, ב-1909 נבחר לנשיא "איגוד האמנים החדש של מינכן", וב-1911 הקים עם פרנץ מארק, אוגוסט מאקה ואחרים את קבוצת "הפרש הכחול" (Der Blaue Reiter).

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נאלץ, כאזרח רוסי, לעזוב את גרמניה. אחרי המהפכה עסק ברוסיה בהוראת אמנות ובארגון מוזיאונים, אבל הגישה הרוחנית שלו לא התאימה לאווירה החדשה. באותן שנים, ב-1916, פגש את נינה אנדרייבסקאיה, שהפכה לאשתו. ב-1921 חזר לגרמניה, ומ-1922 לימד בבאוהאוס, בוויימאר ומ-1925 בדסאו, עד שהנאצים סגרו אותו ב-1933. משם עבר לצרפת, קיבל אזרחות צרפתית ב-1939, ומת בניי-סיר-סן (Neuilly-sur-Seine) שליד פריז ב-13 בדצמבר 1944.

הסגנון

הציורים המוקדמים, נופים וערים, צוירו במשיכות מכחול חזקות ובצבעים עזים. בהדרגה הצבע השתחרר מהעצמים: ב"ההר הכחול" (1909) כבר כמעט אין פרט מציאותי, והצבע עומד בפני עצמו. קנדינסקי סיפר שתערוכה של מונה במוסקבה, ובמיוחד סדרת ערמות השחת, הראתה לו שלצבע יש עוצמה גם בלי קשר לנושא. באותה תקופה התרשם גם מהאופרה "לוהנגרין" של ריכרד וגנר ומהתאוסופיה של הלנה בלבצקי, שרואה בבריאה תהליך גאומטרי שמתחיל בנקודה אחת.

המוזיקה הייתה המודל שלו. הוא קרא לעבודות הספונטניות "אימפרוביזציות" ולעבודות המתוכננות "קומפוזיציות", והשווה את הצבע למקלדת ואת הנפש לפסנתר. בתקופת הבאוהאוס נכנסו לציורים צורות גאומטריות, עיגולים, משולשים, קווים ישרים וקשתות, והוא פיתח את התאוריה בספר "נקודה וקו למשטח" (1926). ב-1923 הקים עם פאול קלה, ליונל פיינינגר ואלכסיי פון יבלנסקי את קבוצת "ארבעת הכחולים" (Die Blaue Vier), שהציגה גם בארצות הברית ב-1924. את ספרו הקודם, "על הרוחני באמנות", פרסם בתקופת "הפרש הכחול".

יצירות מרכזיות

"הפרש הכחול" (1903) מציג רוכב בגלימה כחולה שדוהר באחו, ושמו עבר מאוחר יותר לקבוצה כולה. אחריו באים "ההר הכחול" (1909) וסדרת הקומפוזיציות, ובהן "קומפוזיציה VII" (1913), מהעבודות המרכזיות בסדרה. מתקופת הבאוהאוס בולט "צהוב, אדום, כחול" (1925), בד ברוחב של כשני מטרים עם מלבן צהוב, צלב אדמדם ועיגול כחול עמוק, מוקפים בקווים שחורים.

איפה רואים את היצירות היום

האוסף הגדול ביותר של ציוריו נמצא במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית (Musée National d'Art Moderne) בפריז. בלנבכהאוס (Lenbachhaus) במינכן, העיר שבה חי ועבד 18 שנה, יש אוסף גדול נוסף, וגם במוזיאון גוגנהיים (Solomon R. Guggenheim Museum) בניו יורק מוצגים עשרות מציוריו.

"קומפוזיציה VII" תלויה בגלריית טרטיאקוב במוסקבה, וציורים נוספים מוצגים במוזיאון הרוסי בסנקט פטרבורג, במוזיאון בוימאנס ואן ביינינגן ובקונסטהאוס ציריך.