קאמי פיסארו

קאמי פיסארו הוא הצייר היחיד שהשתתף בכל שמונה התערוכות של האימפרסיוניסטים, מ-1874 ועד 1886. הוא היה המבוגר בקבוצה, והיסטוריון האמנות ג'ון ריוולד כינה אותו "זקן הציירים האימפרסיוניסטים". סזאן אמר עליו שהיה לו כמו אב.

חייו

יעקב אברהם קאמי פיסארו נולד ב-10 ביולי 1830 בשארלוט אמאלי (Charlotte Amalie), באי סנט תומאס שבאיי הודו המערבית, אז תחת שלטון דנמרק. אביו היה סוחר יהודי, צאצא למגורשי פורטוגל, וגם אמו, רחל, הייתה יהודייה מקומית. הקהילה היהודית באי סירבה במשך שמונה שנים להכיר בנישואי הוריו, משום שרחל הייתה אלמנתו של דודו של האב. בגיל 12 נשלח ללמוד בפנימייה בפריז, וכעבור חמש שנים חזר לאי לעבוד בעסק המשפחתי, ובזמנו הפנוי צייר את הנוף ואת התושבים.

ב-1851 התיידד עם הצייר הדני פריץ מלבי, והשניים עברו לקראקס. ב-1855, למרות התנגדות אביו, חזר לפריז ללמוד אמנות. באקדמיה סוויס פגש ב-1860 את קלוד מונה ואת פול סזאן. בהתחלה הושפע מז'אן-בטיסט קאמי קורו, ואחר כך מהריאליזם של גוסטב קורבה.

במלחמת צרפת-פרוסיה, ב-1870, עבר עם מונה ללונדון ונשא שם אישה. בהיעדרו נבזז ביתו ורבים מציוריו הושמדו, ואחרי החזרה התיישב בפונטואז (Pontoise) שליד פריז. ב-1873 עזר להקים אגודה של חמישה עשר אמנים, והיה הדמות שהחזיקה את הקבוצה יחד. הוא היה אב לשבעה ילדים והתקשה לפרנס אותם, והצלחה כלכלית הגיעה רק אחרי גיל 60. גם כשראייתו נחלשה בגלל מחלה, המשיך לצייר. פיסארו מת בפריז ב-13 בנובמבר 1903, והשאיר אחריו כ-1,600 ציורים.

הסגנון

פיסארו צייר נופים פשוטים, כפרים, בתים ואיכרים בעבודתם, בצבעים רעננים ובתחושה של שלווה. הוא התעקש לצייר אנשים רגילים בסביבתם, בלי פאר ובלי תפאורה, ורנואר כינה את זה "מהפכני". בגיל 54 אימץ את הנאו-אימפרסיוניזם, עבד לצד ז'ורז' סרה ופול סיניאק, ובתערוכה האחרונה של הקבוצה ב-1886 הציג ציורים בטכניקת הנקודות.

השפעתו עברה בעיקר דרך אנשים. הוא שימש מורה לפול גוגן, עבד שנים לצד סזאן, ונחשב לדמות אב לא רק לאימפרסיוניסטים אלא גם לארבעת הפוסט-אימפרסיוניסטים הגדולים: סזאן, סרה, גוגן וואן גוך.

יצירות מרכזיות

מתקופת פונטואז: "גדות האואז ליד פונטואז" (1873), "הגגות האדומים, אפקט חורף" (1877) ו"מעלה השוורים בפונטואז" (1877). מאמצע שנות ה-80: "בית החירשת והפעמונייה באראני" (1886).

בשנות ה-90 פנה לנופים עירוניים: "ספינות קיטור בנמל רואן" ו"גשר בואלדייה ברואן, מזג אוויר גשום" (1896), ובפריז "שדרות מונמרטר: אביב", "שדרות מונמרטר, מרדי גרא" ו"רחוב סנט-אונורה אחר הצהריים, אפקט גשם" (1897). "קציר החציר באראני" (1901) הוא מהשנים האחרונות.

איפה רואים את היצירות היום

מוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) בפריז מחזיק את האוסף הגדול ביותר, ובו "הגגות האדומים". אחריו באים מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, שבו "ספינות קיטור בנמל רואן", והגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון. "מעלה השוורים" נמצא בגלריה הלאומית בלונדון, ו"קציר החציר באראני" בגלריה הלאומית של קנדה. אוסף משמעותי נוסף שמור במוזיאון אשמוליאן.

בפונטואז פועל מוזיאון שנושא את שמו. ובישראל: הציור "חתונה יהודית" שייך לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, והופיע ב-1970 על בול דואר ישראלי לזכרו של פיסארו. בלונדון פועלת גלריה שמוקדשת לפיסארו ולצאצאיו, שרבים מהם היו אמנים בעצמם, וב-1996 נקרא על שמו זן של ורד. גם רחוב בפריז ומספר בתי ספר בצרפת נושאים את שמו.