אגון שילה

אגון שילה חי 28 שנים בלבד, ובעשר שנות עבודה השאיר אחריו ציורים ורישומים שזעזעו את וינה של תחילת המאה ה-20. גופים מעוותים, קו חד ועצבני ועשרות דיוקנאות עצמיים, חלקם בעירום, הפכו אותו לאחד הנציגים הראשונים של האקספרסיוניזם.

חייו

שילה נולד ב-12 ביוני 1890 בטולן (Tulln) שבאוסטריה תחתית, על גדות הדנובה. אביו, אדולף, ניהל את תחנת הרכבת המקומית, ומשפחת אמו הגיעה מבוהמיה. כשהיה בן 15 מת אביו, ודודו, לאופולד צ'יהאצ'ק, פקיד רכבת, מונה לאפוטרופוס שלו. הדוד רצה שילך בעקבותיו, אבל זיהה את הכישרון שלו לרישום ואיפשר לו מורה פרטי. ב-1906 התקבל לבית הספר לאמנות שימושית בווינה, וכבר בשנתו הראשונה שם הועבר, בעצת מוריו, לאקדמיה לאמנויות היפות. שם התאכזב מהשמרנות, וב-1909 עזב והקים עם סטודנטים אחרים את "קבוצת האמנות החדשה" (Neukunstgruppe).

ב-1907 פנה לגוסטב קלימט. קלימט קנה ממנו רישומים, החליף איתו עבודות, הכיר לו פטרונים וסידר לו דוגמנים. ב-1909 הזמין אותו להציג בתערוכת הקונסטשאו בווינה, לצד עבודות של מונק וואן גוך.

ב-1911 פגש את ואלי נויציל, בת 17, שהפכה לבת זוגו ולדוגמנית שלו. השניים עברו לצ'סקי קרומלוב (Český Krumlov), עיר הולדתה של אמו, וגורשו משם בגלל אורח חייהם. בעיירה נוילנגבך נעצר באפריל 1912. האישום בפיתוי קטינה בוטל, אבל הוא הורשע בהצגת רישומים אירוטיים במקום נגיש לילדים, והשופט שרף אחד מהם באולם.

ב-1915 נשא את אדית הרמס, וזמן קצר אחר כך גויס לצבא. ב-1918 הוצגו חמישים מעבודותיו באולם המרכזי של התערוכה ה-49 של הזצסיון הווינאי, והוא גם עיצב את הכרזה שלה, בהשראת הסעודה האחרונה, כשהוא עצמו יושב במקומו של ישו. התערוכה הצליחה מאוד, מחירי ציוריו זינקו והוזמנו ממנו עבודות רבות. באותה שנה הציג גם בציריך, בפראג ובדרזדן. באותו סתיו הגיעה מגפת השפעת הספרדית לווינה. אדית מתה ב-28 באוקטובר, בחודש השישי להריונה, ושילה מת שלושה ימים אחריה, ב-31 באוקטובר 1918. בימים שבין שני המקרים הספיק לרשום כמה סקיצות של אדית.

הסגנון

הקו הוא העיקר אצל שילה. הגופים אצלו מעוותים ומפותלים, והקו עצמו, חד ואקספרסיבי, נושא את הרגש. הוא צייר את עצמו שוב ושוב, גם בעירום. הישירות המינית של העבודות הבהילה רבים מבני דורו.

מקלימט ירש את הנכונות לעסוק בגוף ובמיניות, אבל לא את הזהב והקישוט. במקום יופי דקורטיבי יש אצלו רגש חשוף, ושמות כמו "מוות והעלמה" ו"המתבודדים" מסמנים את הנושאים שחזרו אליו: בדידות, פרידה ומוות.

יצירות מרכזיות

"דיוקנה של ואלי" (1912) הוא אחת העבודות המזוהות איתו. "מוות והעלמה" (1915) צויר אחרי הפרידה מוואלי, והוא מציג אותה לצד דמות של שילה עצמו. בין העבודות הידועות האחרות: "המתבודדים", "ארבעה עצים", "דמדומי העיר", "אישה יושבת עם ברכיים כפופות" (1917) ו"המשפחה" (1918), שבו מופיעה אדית לצד תינוק שלא נולד, ציור שנשאר בלתי גמור.

איפה רואים את היצירות היום

המקום הראשון הוא מוזיאון לאופולד (Leopold Museum) בווינה, שמחזיק את המספר הגדול ביותר של ציוריו, ובהם "דיוקנה של ואלי". בווינה יש עוד אוספים חשובים במוזיאון בלוודר (Belvedere), במוזיאון וינה ובאוסף הגרפיקה של האלברטינה (Albertina).

בעיר הולדתו טולן פועל מוזיאון אגון שילה, ובצ'סקי קרומלוב יש מוזיאון המוקדש ליצירתו. "אישה יושבת עם ברכיים כפופות" נמצא בגלריה הלאומית של פראג, וציורים בודדים מוצגים גם בנויה גאלרי (Neue Galerie) ובמוזיאון גוגנהיים בניו יורק.