הנרי טולוז-לוטרק

אנרי דה טולוז-לוטרק נולד רוזן, ממשפחת אצולה עתיקה, ובילה את רוב חייו הבוגרים בברים, בקברטים ובבתי הבושת של מונמרטר. מה שצייר שם, מהרקדניות של המולן רוז' ועד הנשים בבתי הבושת, הפך לתיעוד הבולט של חיי הלילה בפריז של סוף המאה ה-19.

חייו

טולוז-לוטרק נולד ב-24 בנובמבר 1864 באלבי (Albi) שבדרום צרפת, בן לרוזן אלפונס ולרוזנת אדל, שהיו בני דודים. נישואים בתוך המשפחה היו מנהג מקובל באצולה הצרפתית, כדי לשמור את הרכוש, והמשפחה עצמה נמנתה על צאצאי רוזני טולוז, שעד המאה ה-13 היו מהמשפחות המשפיעות בצרפת. הוא נולד עם מחלה שפגעה בהתאחות העצמות. בגיל 12 שבר את רגלו השמאלית ובגיל 14 את הימנית, והרגליים הפסיקו לגדול בעוד ששאר הגוף המשיך להתפתח. גובהו נעצר על כ-1.50 מטר, והוא נשאר מוגבל בתנועה.

מכיוון שלא יכול היה להשתתף בפעילויות של בני גילו, הקדיש את זמנו לרישום ולציור, ובהתחלה צייר בעיקר סוסים. אביו ושניים מדודיו ציירו גם הם. בגיל 17 נכשל בבחינות הבגרות ועבר לפריז, ובגיל 21 פתח סטודיו משלו. בשנים הראשונות הושפע מאוד מאדגר דגה, שהיה שכנו והוא העריץ אותו. בגלל המוגבלות ומראהו החיצוני לא השתלב באופן מלא בחיי פריז התוססים, ומילא את הזמן בשתייה, בציור ובהתבוננות במה שקורה סביבו. הרובע מונמארטר, שבו גר ועבד, הפך לנושא המרכזי שלו, ובפריז קראו לו "הנשמה של מונמארטר".

כשנפתח קברט המולן רוז' ב-1889, הוזמנה ממנו סדרת כרזות. המקום שמר לו כיסא קבוע והציג את ציוריו. הוא צייר את הזמרת איווט ז'ילבר, את הרקדנית לואיז ובר, שנודעה בכינוי "לה גולי", ואת הרקדנית ז'אן אבריל, ואייר גם למגזין הסאטירה "לה ריר". הכרזות נתנו לו הכנסה משלו, בנוסף לקצבה הקבועה שקיבל מהמשפחה. רוב חייו הבוגרים היה מכור לאלכוהול וחלה בעגבת. לקראת הסוף התמוטט ואושפז, ובאוגוסט 1901 לקה בשבץ. הוא מת ב-9 בספטמבר 1901, בגיל 36, בטירת מלרומה (Château Malromé), אחוזת אמו, ונקבר בבית הקברות של ורדלה (Verdelais) הסמוך. בחייו לא זכה להציג בתערוכות חשובות.

הסגנון

טולוז-לוטרק משויך לקבוצה הרופפת של הפוסט-אימפרסיוניסטים, לצד סזאן, ואן גוך, גוגן וסרה. החוב שלו לאימפרסיוניסטים, ובמיוחד למאנה ולדגה, ניכר בבחירת הנושאים, כמו הבר ומאחורי הקלעים של המופע.

העבודה שלו גרפית באופייה: צבעים רבים שתחומים בקווי מתאר ברורים, והשפעה ברורה של ההדפסים היפניים. הכרזות שעיצב לקברטים, עם הצבעים המלאכותיים והצורות הפשוטות, לכדו היטב את האווירה של המקומות שנועדו לפרסם, אף שאמנים אחרים זלזלו בעבודה הזאת. את הדמויות שלו צייר במבט אובייקטיבי ומרוחק.

יצירות מרכזיות

בקריירה של פחות מעשרים שנה יצר 737 ציורי שמן, 275 צבעי מים, 363 הדפסים וכרזות, ויותר מ-5,000 רישומים. מ-1892 מגיעים "במולן רוז'" ו"המיטה", ולצדם "הכובסת" ו"לה טואלט" (La Toilette). לצדם עומדות הכרזות למולן רוז' ולקפה-קונצרטים נוספים, שהפכו לדימויים המוכרים ביותר שלו.

איפה רואים את היצירות היום

אחרי מותו, אמו וסוחר האמנות מוריס ז'ואיאן המשיכו לקדם את יצירתו, והאם מימנה הקמת מוזיאון בעיר הולדתו. מוזיאון טולוז-לוטרק (Musée Toulouse-Lautrec) באלבי מחזיק את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו.

בפריז, מוזיאון ד'אורסה מציג את "המיטה" ואת "לה טואלט". "במולן רוז'" תלוי במכון לאמנות של שיקגו. אוספים נוספים נמצאים בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, במוזיאון האמנות של סאו פאולו ובקונסטהאוס ציריך.