הפרה הצהובה

"הפרה הצהובה" (Gelbe Kuh) הוא אחד הציורים המוכרים של פרנץ מארק, משנת 1911. זהו שמן על בד גדול, 140.5 על 189.2 ס"מ, ואחד מכמה ציורים שבהם תיאר בעלי חיים בסגנון אקספרסיוניסטי.

מה רואים בציור

פרה צהובה בוהקת עם כתמים כחולים קופצת באלכסון על פני הבד, ראשה מורכן ופונה ימינה, אל הגזעים הכהים, ורגליה באוויר. סביבה נוף מחולק למשטחי צבע: הרים כחולים מאחור, שדות באדום, בכתום ובירוק, וגזעי עצים כהים שחוצים את התמונה מימין. הניגוד בין התנועה של הפרה לבין הנוף השקט שמסביב הוא מה שמגדיר את הציור.

הצבעים כשפה

הצבעים כאן לא מתארים את הטבע כמו שהוא. בשנים האלה פיתח מארק שיטה של סמליות צבעים: כחול הוא רוחניות ועיקרון גברי, צהוב הוא נשיות וחושניות, ואדום הוא האדמה. לכן הפרה צהובה וההרים כחולים. על השימוש שלו בצבע השפיע מאוד הצייר הרוסי וסילי קנדינסקי, שאיתו הקים באותה שנה את קבוצת "הפרש הכחול" (Der Blaue Reiter).

היסטוריון האמנות מרק רוזנטל (Mark Rosenthal) הציע לקרוא את הציור כדיוקן מוסווה של מריה פרנק (Maria Franck), אשתו של מארק, שהתחתן איתה בשנה שבה צויר הציור.

מארק צייר בעיקר בעלי חיים: סוסים, שועלים, נמרים, חתולים, וכאן פרה. היחס שלו לטבע היה בתחילה רומנטי ואידיאליסטי, והוא העדיף את הטבע על האדם. הציור נוצר בשנה עמוסה: ב-1911 צייר גם את "הסוס הכחול I" ואת "השועל הכחול-שחור", ובדצמבר באותה שנה נפתחה במינכן התערוכה הראשונה של "הפרש הכחול".

איפה הוא היום

הציור שייך לקרן סולומון ר. גוגנהיים (Solomon R. Guggenheim Foundation) והוצג במוזיאון גוגנהיים בניו יורק. מארק נהרג במלחמת העולם הראשונה ב-1916, חמש שנים אחרי שצייר אותו. בשנות ה-30 הגדירו אותו הנאצים "אמן מנוון" והחרימו עבודות שלו, אבל רוב היצירה שלו שרדה.