פול סזאן

על פול סזאן אמרו גם אנרי מאטיס וגם פבלו פיקאסו שהוא "אבא של כולנו". בחייו הוא נתקל בעיקר בלעג של המבקרים, אבל הדרך שבה פירק נוף, תפוח או פנים למשטחי צבע הפכה לגשר בין האימפרסיוניזם לקוביזם.

חייו

סזאן נולד ב-19 בינואר 1839 באקס-אן-פרובאנס (Aix-en-Provence) שבדרום צרפת. אביו היה יצרן כובעים שהפך לבנקאי, והבנק שייסד שגשג לאורך כל חייו של הבן. בזכותו לא נאלץ סזאן לדאוג לפרנסה, יתרון שלרוב בני דורו לא היה. בקולז' בורבון באקס התיידד עם אמיל זולא, ושניהם, עם חבר שלישי, נודעו כ"שלושת הבלתי נפרדים".

ב-1858 התחיל ללמוד משפטים לפי רצון אביו, ובמקביל למד רישום בקורסי ערב במוזיאון גראנה (Musée Granet). ב-1861 עזב את המשפטים ועבר לפריז, בעידודו של זולא. בית הספר לאמנויות יפות דחה אותו, והוא למד באקדמיה סוויס (Académie Suisse), שם פגש את קאמי פיסארו, מבוגר ממנו בעשר שנים. פיסארו היה בהתחלה מעין מורה שלו, ובשנות ה-70 יצאו השניים לצייר יחד בפונטואז ובלובסיין כשותפים.

פריז נשארה זרה לו, וקשריו עם אקס לא נותקו. אביו קנה ב-1859 את אחוזת ז'אס דה בופאן (Jas de Bouffan), וסזאן צייר על קירות הסלון את ארבע העונות וחתם עליהן, באירוניה, בשם אנגר. אמו מתה ב-1897, וב-1899 נמכרה האחוזה והוא עבר לדירה קטנה בעיר. ההכרה הגיעה מאוחר: סוחר האמנות אמברואז וולאר ערך לו ב-1895 את תערוכת היחיד הראשונה בפריז. עד אז היו הקונים העיקריים שלו אמנים עמיתים, כמו פיסארו, ווולאר עצמו. סזאן מת באקס ב-22 באוקטובר 1906.

הסגנון

העבודות המוקדמות הושפעו מהרומנטיקה ומהריאליזם, אבל דרך הקשר עם האימפרסיוניסטים פיתח סזאן שפה אחרת. במקום לתפוס רושם חולף של אור, הוא חיפש את המבנה של הדבר: הצורה הבסיסית של הר, של קנקן, של גוף.

את המבנה הזה בנה במשיכות מכחול קטנות, חוזרות ומקבילות, שמצטברות למשטחי צבע. את העומק יצר באמצעות שינויים בגוון הצבע ולא בשיטת האור והצל המסורתית, ולא היסס לשבור את כללי הפרספקטיבה האקדמית. הגישה הזאת השפיעה מאוד על הקוביזם ועל הציור המופשט.

יצירות מרכזיות

מהשנים המוקדמות: "ביתו של התלוי" (1874) ו"נערה ליד הפסנתר" (1869). מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90: "פיירו וארלקין (מארדי גרא)" (1888), "הנער עם הווסט האדום" (1889), "סל התפוחים" (1893) ו"שחקני הקלפים". גרסה של "שחקני הקלפים" נרכשה ב-2011 בידי משפחת המלוכה של קטר בכ-250 מיליון דולר, אז המחיר הגבוה ביותר ששולם על יצירת אמנות.

בשנותיו האחרונות חזר שוב ושוב לשני נושאים: הר סנט-ויקטואר (Mont Sainte-Victoire), וסדרת המתרחצות. "המתרחצות הגדולות" (1906) היא מהעבודות האחרונות שלו. גם "גבירה בכחול" (1904), דיוקן של עוזרת הבית שטיפלה בו עד מותו, שייך לתקופה הזאת.

איפה רואים את היצירות היום

המספר הגדול ביותר של ציוריו נמצא בקרן ברנס (Barnes Foundation) בארצות הברית, ובה גם "הר סנט-ויקטואר מבלוויו". מוזיאון ד'אורסה בפריז מחזיק אוסף גדול כמעט באותה מידה, ובו "ביתו של התלוי". ציורי ארבע העונות מז'אס דה בופאן נמצאים היום בפטי פאלה בפריז.

"המתרחצות הגדולות" תלויה במוזיאון פילדלפיה לאמנות, "סל התפוחים" במכון לאמנות של שיקגו ו"שחקני הקלפים" במכון קורטולד בלונדון. במוזיאון ארמיטאז' בסנקט פטרבורג מוצגים "גבירה בכחול" ו"נערה ליד הפסנתר", ובמוזיאון פושקין במוסקבה "פיירו וארלקין". אוספים חשובים נוספים נמצאים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ובגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון.