ליד הים

גוגן צייר את "ליד הים" (Fatata te Miti) ב-1892, במסע הראשון שלו לטהיטי, שנמשך מ-1891 עד 1893. הוא גר אז בבקתת במבוק במטאיאה (Mataiea) והקים בה סטודיו. זהו שמן על בד במידות 67.9 על 91.5 ס"מ.

מה רואים בציור

שתי נשים טהיטיות, שגבן אל הצופה, משילות את הפראו (pareo), הבד שעוטף את הגוף, וקופצות אל הים. ברקע דייג שדג בחנית, והנשים לא נראות מוטרדות מנוכחותו. גזע עץ כהה חוצה את הבד ומחלק אותו לשני אזורים. החוף צבוע בוורוד ובסגול, אף שהחופים שם היו בפועל בצבע חום כהה של אדמה וולקנית.

גוגן מרח צבע טהור, לא מעורבב, במשטחים שטוחים ונועזים מוקפים בקווי מתאר כהים. את הטכניקה הזאת, שנקראת קלואזוניזם (cloisonnism), פיתח עוד בברטאן. כדי להגביר את הבוהק של הצבעים מרח על ציורי טהיטי המוקדמים שלו שכבה דקה של שעווה שקופה.

הסיפור שמאחורי הסצנה

זה אחד הציורים המעטים שגוגן צייר בטהיטי כתמונה פשוטה מחיי היום יום, מיד אחרי שהגיע, כמו "אישה עם מנגו" (Vahine no te vi) שצייר באותו זמן. ציור מאוחר יותר, "השעשוע של הרוח הרעה" (Arearea no varua ino), שצייר כשחזר לפריז, מתרחש כנראה באותו מקום, ובו כבר הוסיף סמלים. ובכל זאת, הוא לא צייר את מה שראה. התמונה משקפת את הדימוי הרומנטי של טהיטי שהפיץ פייר לוטי (Pierre Loti) ברומן "הנישואים של לוטי", גן עדן טרופי שבו הנשים רוחצות בים בלי שום עכבות. במציאות, המיסיונרים והשלטון הקולוניאלי כבר שינו את התרבות הפולינזית מן היסוד. גם הנושא עצמו, נימפות שמשתעשעות בגלים, הוא נושא ותיק באמנות האירופית, מטיציאן ועד קורבה ודגה, וגוגן חזר אליו כמה פעמים לפני כן.

איפה הוא היום

הציור היה באוסף של צ'סטר דייל (Chester Dale), שהוריש את האוסף שלו לגלריה הלאומית לאמנות (National Gallery of Art) בוושינגטון. שם הוא תלוי היום.