אדוארד מונק

אדוורד מונק צייר ב-1893 דמות מבועתת על גשר, מול שמים בצבע אדום עז. "הצעקה" הפך לאחד הדימויים המוכרים ביותר באמנות המערבית, ומזוהה עם החרדה של האדם המודרני. מאחוריו עומד צייר שעסק כל חייו במחלה, באהבה, בקנאה ובמוות.

חייו

מונק נולד ב-12 בדצמבר 1863 בכפר אודלסברוק (Ådalsbruk) שבנורווגיה, בן לרופא. ב-1864 עברה המשפחה לכריסטיאניה, היום אוסלו. ילדותו עברה בצל מחלות: אמו מתה משחפת כשהיה בן חמש, ואחותו סופי, מבוגרת ממנו בשנה, מתה מאותה מחלה כשהיה בן 14. אחות נוספת אושפזה, ומונק חשש כל חייו שגם הוא ישקע במחלת נפש.

ב-1879 התחיל ללמוד הנדסה, ועבר ללימודי אמנות בבית הספר המלכותי לאמנות ועיצוב בכריסטיאניה. הצייר כריסטיאן קרוג הדריך ועודד אותו, והוא התחבר לבוהמה של העיר, חוג של סופרים ואמנים שמרד במוסכמות הבורגניות. הסופר הנס יגר דחף אותו לצייר את מצבו הרגשי והנפשי. כשהוצג "הילדה החולה" באוסלו ב-1886, צעירים מהזרם הריאליסטי כינו אותו "משוגע".

ב-1889 נסע לפריז, לתערוכה העולמית, ולמד מגוגן, מוואן גוך ומטולוז-לוטרק, בעיקר בשימוש בצבע. בברלין פגש את המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג וצייר אותו. ב-1908 עבר משבר נפשי ואושפז, ומאז הפסיק לשתות בכבדות. את עשרים שנותיו האחרונות בילה בעיקר לבד, באחוזה שלו באקלי (Ekely) שבאוסלו. רבים מהציורים המאוחרים מתארים את חיי החווה, ועד סוף ימיו המשיך לצייר דיוקנאות עצמיים חסרי רחמים. מדי פעם יצא משם לעבודות בהזמנה, כמו ציורי הקיר במפעל השוקולד פרייה (Freia). בתקופת הכיבוש הנאצי נאסרה הצגת עבודותיו באירופה, אבל רובן שרדו. הוא מת ב-23 בינואר 1944, ושנתיים אחר כך קנתה העירייה את אחוזת אקלי מיורשיו.

הסגנון

מונק לא ניסה לתאר את מה שרואים, אלא את מה שמרגישים. משיכות המכחול גלויות, הקווים מתפתלים וזורמים, והצבעים נוטים לכהה ולמלנכולי. הקו המתפתל מזכיר את האר נובו, אבל אצלו הוא כלי להבעת מצב נפשי ולא קישוט. בברלין התחיל לעבוד על סדרה גדולה שכינה לימים "אפריז החיים" (The Frieze of Life), על אהבה, חרדה, קנאה ובגידה.

הוא חזר לאותם נושאים שוב ושוב, וחלק מהציורים קיימים בכמה גרסאות. מ-1894 עבד הרבה בהדפס, בעיקר בתחריט ובליתוגרפיה, וכמעט בלי הכשרה פורמלית. אחרי האשפוז ב-1908 הסגנון נרגע, והופיעו יותר ציורי טבע וחיי חווה.

יצירות מרכזיות

"הילדה החולה" (1886) היא היצירה הראשונה שעוררה סערה. "הצעקה" נולדה לפי עדותו בהליכה בשקיעה, כששמע "את הצעקה האינסופית של הטבע". בין 1893 ל-1910 יצר שתי גרסאות מצוירות, שתיים בפסטל ומספר הדפסים. אחת מגרסאות הפסטל נמכרה ב-2012 בכמעט 120 מיליון דולר, והגרסאות של 1893 ושל 1910 נגנבו ממוזיאונים באוסלו, ב-1994 וב-2004, ונמצאו.

לצד "הצעקה" בולטים "ערפד" (1893), "המוות והילד" (1899), "הנערות על הגשר" (1902) ו"דיוקן עצמי עם השפעת הספרדית" (1919).

איפה רואים את היצירות היום

מונק הוריש את כל העבודות שנשארו בידיו לעיר אוסלו, וב-1963 נפתח מוזיאון מונק (Munch Museum), שמחזיק כ-1,100 ציורים, 4,500 רישומים ו-18,000 הדפסים, האוסף הגדול בעולם של יצירתו. שם גם "ערפד" וגרסת 1910 של "הצעקה". גרסת 1893 נמצאת במוזיאון הלאומי לאמנות, אדריכלות ועיצוב באוסלו.

מחוץ לאוסלו יש אוספים במוזיאוני האמנות של ברגן, בגלריה הלאומית החדשה בברלין ובקונסטהאוס ציריך. "הנערות על הגשר" תלוי במוזיאון פושקין במוסקבה, ו"המוות והילד" בקונסטהאלה של ברמן.