הנשיקה

מונק השלים את "הנשיקה" ב-1897. זהו שמן על בד במידות 81 על 99 ס"מ, והוא חלק מ"פריז החיים" (The Frieze of Life), מחזור יצירות שעליו עבד יותר משלושים שנה, ועוסק בשלבים של מערכות יחסים בין גברים לנשים.

מה רואים בציור

זוג עומד בחדר חשוך ומתחבק. רק פס דק של אור יום חודר מבעד לחלון, שרובו מכוסה בווילון. בני הזוג נצמדים זה לזה עד שהגוף שלהם הופך לצללית אחת, והפנים שלהם מתמזגים לצורה אחת בלי תווים. מבקרת האמנות רוברטה סמית תיארה את משיכות המכחול של מונק כארוכות ונוזליות, כאילו הצבע ספוג בבד ולא מונח עליו.

מוטיב שחוזר

מונק גדל בבית עם אב קפדן ודתי מאוד, והתמודד במשפחתו עם מחלות, מחלות נפש ומוות. הוא מעולם לא התחתן, וחווה אכזבות באהבה. את הנושא של "פריז החיים" כינה "הקרב בין גברים לנשים שנקרא אהבה".

מונק עבד על מוטיב הזוג המתנשק כבר מ-1888 ו-1889, בציור ובחיתוכי עץ. בגרסאות השונות חוזר ניגוד בין העולם שבחוץ, חי ותוסס, לבין החדר, שבו הזמן נעצר והזוג קפוא בחיבוק. בגרסאות מאוחרות יותר התמזגו גם הגופים, לא רק הפנים.

היסטוריון האמנות ריינהולד הלר כתב שבגרסה של 1897 כמעט אי אפשר להפריד בין שתי הדמויות. לדבריו, המיזוג מבטא אחדות, אבל גם אובדן של זהות אישית, רמז למוות. בני דורו של מונק לא תמיד אהבו את הרעיון: הסופר סטניסלב פשיבישבסקי (Stanisław Przybyszewski) כתב שהפנים הממוזגות נראות כמו אוזן ענקית, ואוגוסט סטרינדברג כתב שהזוג הפך לישות אחת שבה הקטנה מוכנה לבלוע את הגדולה. המבקר אולריך בישוף (Ulrich Bischoff) רואה בציור ממד אוטוביוגרפי, בגלל הדמיון בין החדר שבו עומד הזוג לבין החדר של מונק בציור "לילה בסן-קלו".

איפה הוא היום

הציור הוצג ב-1903 בתערוכה של מונק בשם "התעוררות האהבה", לצד "מדונה". הוא נמצא היום במוזיאון מונק (Munch Museum) באוסלו, המוזיאון שמוקדש לצייר וליצירות שלו.