אוגוסט רנואר

פייר-אוגוסט רנואר התחיל את דרכו כשוליה שמצייר על כלי חרסינה, והפך לאחד הציירים הבולטים של האימפרסיוניזם. הוא צייר בעיקר אנשים, ובמיוחד נשים, וברבים מהציורים ניכרת היכולת שלו לתפוס תנועה על הבד.

חייו

רנואר נולד ב-25 בפברואר 1841 בלימוז' (Limoges) שבצרפת, בן שישי במשפחה של חייט עני. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה לפריז. בגיל 14 נשלח לעבוד כשוליה בבית מלאכה לציור על חרסינה, ובמקביל למד רישום. בית המלאכה נסגר ב-1858, כשהייצור הממוכן דחק את העבודה הידנית, והוא המשיך לעבוד כעוזר של צייר שצבע תמונות קדושים על בד עבור מיסיונרים.

מהחסכונות האלה מימן את הלימודים בבית הספר לאמנויות יפות בפריז. באפריל 1862 נכנס לסטודיו של שארל גלייר, ושם הכיר את קלוד מונה, פרדריק באזיל ואלפרד סיסלי. הארבעה עזבו את הסטודיו השמרני ויצאו לצייר בטבע, ביער פונטנבלו (Fontainebleau). במלחמת צרפת-פרוסיה נהרג באזיל, ורנואר חזר לפריז ופגש את סוחר האמנות פול דוראן-רואל.

ב-1873 השתקע בעליית גג במונמרטר. ב-15 באפריל 1874 השתתף עם חבריו בתערוכה העצמאית בסטודיו של הצלם נדאר, זו שבעקבותיה נולד הכינוי "אימפרסיוניסטים". מכירה פומבית שארגן ב-1875 עם מונה, סיסלי וברת מוריזו הסתיימה בהתפרעות, אבל הביאה לו קונה נאמן, פקיד המכס ויקטור שוקה. הקשר עם משפחת המו"ל שרפנטייה פתח לו את הסלונים של פריז, וב-1879 התקבל לסלון הרשמי הדיוקן "הגברת שרפנטייה ובנותיה".

ב-1881 נסע לאלג'יר ואחר כך לאיטליה, ראה את רפאל ברומא, ובסיציליה צייר את ריכרד וגנר בתוך 35 דקות. בשנותיו האחרונות עבר לאזור כפרי בדרום צרפת, ומת בקאן-סור-מר (Cagnes-sur-Mer) ב-3 בדצמבר 1919. בנו ז'אן רנואר היה במאי קולנוע, ובנו פייר היה שחקן.

הסגנון

בציורים המוקדמים, בהשפעת גוסטב קורבה, הצבע מונח בשכבות עבות. בהדרגה ויתר רנואר על שכבת היסוד הכהה, צייר ישירות על הבד והחליף את גווני האדמה באוכרה, אדום ורמיליון וכחול. בשנות ה-70 עבד במשיכות קצרות ומהירות של צבעים טהורים, שמתמזגים לתמונה אחת רק בעין הצופה.

הנושאים שלו הם מהחיים העירוניים: ריקודים בגן, שייט על הסן, ארוחות, תיאטרון, דיוקנאות של ילדים ונשים. בתיאור היופי הנשי שלו ראו ממשיך של מסורת שעוברת מרובנס ועד ואטו. את המסע לאלג'יר ולאיטליה ב-1881 יזם מתוך רצון "לחדש את החזון" שלו. מול הציורים של רפאל ברומא התפעל, ובאותה נשימה כתב שהוא מרגיש כמו תלמיד שעדיין נאבק בכתמי דיו.

יצירות מרכזיות

"התא בתיאטרון" (1874) הוצג בתקופת התערוכות הראשונות. ב-1876 צייר את "הנדנדה" ואת "הנשף במולן דה לה גאלט", הבד המונומנטלי הראשון שלו, שהוצג בתערוכת האימפרסיוניסטים השלישית. "סעודת השייטים" (1880 עד 1881) מציג שלושה עשר מחבריו על מרפסת של מסעדה על גדת הסן, ובהם אשתו לעתיד, אלין שריגו.

עוד מאותן שנים: "העלמה אירן כהן ד'אנוור" (1880), "שתי אחיות" (1881) ו"המטריות". אחריהם באו "המתרחצות הגדולות" (1884) ו"נערות ליד הפסנתר" (1892).

איפה רואים את היצירות היום

המספר הגדול ביותר של ציוריו נמצא בקרן ברנס (Barnes Foundation) בארצות הברית. בפריז, מוזיאון ד'אורסה מחזיק את "הנשף במולן דה לה גאלט", את "הנדנדה" ואת "נערות ליד הפסנתר".

"סעודת השייטים" תלוי באוסף פיליפס (The Phillips Collection) בוושינגטון. "התא בתיאטרון" מוצג בגלריית קורטולד בלונדון, "שתי אחיות" במכון לאמנות של שיקגו, "המתרחצות הגדולות" במוזיאון פילדלפיה לאמנות ו"העלמה אירן כהן ד'אנוור" בקונסטהאוס ציריך. אוספים גדולים נוספים נמצאים בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון ובמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.