הבר בפולי ברגר

"הבר בפולי ברז'ר" (Un bar aux Folies Bergère) הוא העבודה הגדולה האחרונה של מאנה. הוא צייר אותו ב-1882, שנה לפני מותו, כשכבר היה חולה, והציג אותו בסלון של פריז באותה שנה. שמן על בד במידות 96 על 130 ס"מ. פולי ברז'ר (Folies Bergère) היה מועדון פריזאי של מופעי ואריאטה.

מה רואים בציור

מוזגת בשמלה כהה עומדת מאחורי דלפק שיש. על הדלפק בקבוקים, קערת תפוזים ואגרטל עם פרחים. מאחוריה, לכל רוחב הבד, מראה גדולה במסגרת מוזהבת, ובה משתקף האולם: נברשות, אורות חשמל וקהל צפוף ביציעים. בפינה השמאלית העליונה רואים זוג רגליים בנעליים ירוקות קטנות, השתקפות של לוליינית על טרפז. בתוך הקהל שבמראה יש גם דיוקנאות קטנים של ידידותיו של מאנה, מרי לורן וז'אן דמרסי. המוזגת, שנקראת בציור סוזון, מביטה קדימה, מרוחקת ושקועה במחשבות. המבקר פול אלקסי (Paul Alexis) תיאר אותה כנערה יפה, חיה ומודרנית באמת. יש הקושרים את אגרטל הפרחים שעל הבר למצבו הבריאותי של מאנה.

חידת המראה

מימין, במראה, נראית המוזגת מגבה ונראית כאילו היא משוחחת עם לקוח. מבקרים טענו מהיום הראשון שההשתקפות בלתי אפשרית ושמאנה לא הבין פרספקטיבה. ב-2000 שחזר היסטוריון האמנות מלקולם פארק (Malcolm Park) את הסצנה והראה שהיא אפשרית פיזית: הגבר עומד מחוץ לשדה הראייה של הצייר, משמאל, והצופה עומד מימין וקרוב לבר. השיחה שנדמה שמתקיימת בין המוזגת ללקוח היא בעצם אשליה אופטית. ברישום ההכנה עמדה המוזגת בצד ימין, ובציור הגמור הזיז אותה מאנה למרכז, אבל השאיר את ההשתקפות שלה מימין. בגלל המראה משווים את הציור ל"לאס מנינאס" של ולאסקס, צייר שמאנה העריך, ומישל פוקו כתב על הקשר הזה ב-1966.

איפה הוא היום

הבעלים הראשון של הציור היה המלחין עמנואל שאבריה (Emmanuel Chabrier), חבר קרוב של מאנה, שתלה אותו מעל הפסנתר שלו. היום הוא בגלריית קורטולד (Courtauld Gallery) בלונדון.