הָעָרֶב
השיר נכלל במהדורת דביר משנת 1923, והוא מהקצרים ביצירתו של טשרניחובסקי: שני בתים של שש שורות כל אחד. הוא מתאר את רדת הערב בשלבים. הצל מתפשט מרכסי התל, הגל נרדם, הסהר עולה, כוכב מבריק ורוח קלה מתעוררת ומהגה בין מפלי הנחל. בסוף מתעופף כרוב אל כוכב בשמים. זו תמונת טבע מדויקת ומוזיקלית, עם חריזה צפופה, שמראה את טשרניחובסקי כמשורר של נוף ושל שקט. המילה "שור" בשורה שלפני האחרונה היא הפנייה היחידה בשיר, הזמנה להביט.
מִנִּי רֻכְסֵי הַתֵּל
יִשְׂתָּרַע הַצֵּל,
יַקְדִּיר, יָעִיב עֵין מַעְיַן הַכָּתֶם;
יָנוּם, יִישַׁן הַגָּל,
סַהַר יָהֵל מֵעָל,
סָבִיב אוֹרָה וּמְנוּחַת הַקָּסֶם.
יִבְרֹק כּוֹכַב הַצִּיר,
פֶתַע נֵעוֹר זֶפִיר,
יֶהְגֶּה אַט בְּאַשְׁדוֹת נַחַל הַמָּיִם,
וְיִּכָּנֵףְ בַּסּוּף…
שׁוּר, שָׁם יָעוּף הַכְּרוּב,
נִשָּׂא שֶפִי עַל כּוֹכַב שָׁמָיִם.
הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה