לאַנְכֶן יְחִידָתִי

אֲנִי חוֹפֵן מְלֹא הַלֵּב מִמֵּיטַב־חַיַי
וּבְדִמְעָה זוֹרֵעַ,
הַטְלֵל חֶלְקָתִי, אֱלֹהִים, יְחִידָה הִיא לִי
אַתָּה יוֹדֵעַ!

יָדַעְתָּ, לֹא טֻמָּא עוֹד פִּי בְּפַת־בַּג פִיגוּלִים,
עַל יַד שֻׁלְחַן זָרִים הֵן לֹא תִּרְאֵנִי!
אִם מְעַט אוֹ רַב הוּא – מִלַּחְמִי,
רַק מִשֶּׁלִי נָא הַאֲכִילֵנִי! – – –

סָבִיב זוֹלְלִים לְלֹא רָעָב וּלְלֹא עָמָל
(הָה, אֵיכָה לֶחֶם הָאָדָם חֻלַּל!)
נְצוֹר חֶלְקָתִי, אֱלֹהִים, הֲנֵב לַחְמִי
כִּי לֶחָם־פִּיגוּלִים אֲנִי לֹא אֹכַל! – – –
חקי 19.XII.27