אורה אחימאיר מוכיחה היטב ברצף ספריה, שלושה במספר עד כה, כי ספרות איננה כלל עניין של גיל ואי אפשר בכלל לדעת מתי תחליט הגברת מוזה לשרות על יוצרים. הנה בעשור השמיני לחייה פרסמה עד כה שלושה ספרי פרוזה בשלים ומעניינים: "כלה" (עם עובד, 2012), "אררטים" (עם עובד, 2017) ולא מזמן את "בסלון של ברטה" (עם עובד, 2022).

 

ב"כלה" היא מספרת על אמה, חיה לבית קירשנבאום מצפת, אישה יפה ומסתורית שנפטרה בגיל צעיר, והייתה נשואה בנישואים ראשונים לשוטר יהודי במשטרת המנדט שנרצח ארבעה ימים לאחר נישואיהם. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2013. "אררטים" מספר על לונה, חוקרת שואה ששורשי משפחתה נטועים בעיר חַלַבּ היוצאת למסע שתחילתו ברובע הארמני בעיר העתיקה וסופו בחלב הנחרבת ובמרוצת הימים החל סיפור חייה להשתרג בסיפורם בן מאה השנים של הארמנים. נוצרות אפוא מקבילות של גורלות בין השואה של עמנו לשואת הארמנים בידי הטורקים כמו בספרו הנפלא והנודע של פרנץ ורפל "ארבעים הימים של מוסה דאג". "בסלון של ברטה" עוקב אחר ענף של משפחתה באוסטריה ומציג את חיי התרבות והחברה בווינה בעידן שקדם למלחמת העולם הראשונה, ואף בין שתי מלחמות עולם.

 

מה שמאפיין את שלושת הספרים שפִּרסמה עד כה הוא עיסוק בנשים באשר הן על פני רצף המודרנה. נשים סקרניות שלא מוכנות להישאר מקובּעות בתוך הקופסה החברתית המִמסדית שקבעו בעבורן הגברים. כל אחת עושה את דרכה שלה אֶל עֵבֶר המימוש העצמי תוך מאבק. "בסלון של ברטה" מדובר אפוא במספרת דינאמית, אישה סקרנית בעשור השמיני לחייה היוצאת למסע אל ימי וינה המפוארים כשברקע דמויות תרבותיות שהפכו זה מכבר לאגדה כמו חוזה המדינה, הסופר והפּובּליציסט, הרצל; המלחין והמנצח גוסטאב מאהלר, וגם גוסטאב אחֵר, הצייר גוסטאב קלימט, והסופרים שטפן צווייג וארתור שניצלר, ואפילו הפַּסָּל הנודע אוגוסט רודן. על אף ואולי בגלל הדמויות הגבריות המרכזיות הללו, היא בוחרת להתמקד בשתי נשים מושכות לב בנות התקופה: בֶּרטה צוּקֶרְקַנְדְּל שניהלה סלון תרבות מפואר שתרם רבות למודרניזם הווינאי, עד כדי כך שהיא עצמה ניווטה מהלכים פוליטיים לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, והאישה השנייה היא בת דודתה וגיסתה, אָמַלְיֶה, דמות אלמונית למדי שזכתה לחיי נצח בזכות דיוקן נדיר שלה שצייר גדול צייריה של וינה דאז, קלימט.