הכניסיני תחת כנפך
ביאליק תיארך את השיר בי"ב באדר תרס"ה, 1905, והוא נעשה לאחד המוכרים שבשיריו. הדובר פונה לדמות נשית ומבקש שתהיה לו אם ואחות ותיתן לו מחסה. בשני הבתים האמצעיים הוא מתוודה: אומרים שיש בעולם נעורים ואהבה, והוא לא מכיר אף אחד מהם. אחר כך מגיע ההסבר, חלום שנגמר וכוכבים שרימו. הבית האחרון חוזר על הראשון, וכך השיר נסגר במעגל. חוקרים התווכחו למי הוא מופנה: לאהובה, לרעיה או לשכינה. הוא הולחן כמה פעמים ובוצע בידי זמרים רבים.
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן־תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה־זֹּאת אַהֲבָה?
הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן־תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
י"ב אדר, תרס"ה.
הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה