חיים נחמן ביאליק

ביאליק נולד בכפר ראדי שבווהלין, וכשהיה בן שש התייתם מאביו ועבר לגור אצל סבו בז'יטומיר. בגיל 17 הגיע לישיבת וולוז'ין, בעיקר מתוך רצון לרכוש השכלה כללית, ושם כתב את "אל הציפור", השיר הראשון שלו שהתפרסם בדפוס. ב-1892 הגיע לראשונה לאודסה, מרכז התרבות העברית החדשה, שם הגיע דרך הסופר ליליינבלום אל אחד העם, שהמליץ עליו לפני יהושע חנא רבניצקי, לימים שותפו לעבודה. בשנים 1900 עד 1921 חי באודסה כמעט ברציפות וכתב בה את רוב יצירתו, ובהן "על השחיטה" ו"בעיר ההרגה", שנכתבו ב-1903 אחרי פרעות קישינב. מלבד שירה כתב סיפורים, מסות ואגדות, תרגם, ערך ועסק בהוצאה לאור. כבר בחייו כונה "המשורר הלאומי". ב-1924 עלה לארץ ישראל עם אשתו מאניה והשתקע בתל אביב. הוא מת בווינה ב-4 ביולי 1934, אחרי סיבוך בניתוח, וכ-100,000 איש השתתפו בהלווייתו בתל אביב, יותר משליש מהיישוב היהודי בארץ באותה תקופה. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור.