הַקַּיִץ גֹּוֵעַ

חיים נחמן ביאליק

ביאליק כתב את השיר ב-1904 או 1905, ובו נקודת המעבר מהקיץ לסתיו. הוא מתחיל בצבעי השלכת, זהב, כתם וארגמן, עובר אל הפרדס המתרוקן ואל מעט המטיילים שמביטים בחסידות הנודדות, ומשם אל הבית. הבית האחרון מתהפך: קול מעשי שואל אם בדקתם את הנעליים, אם טלאתם את המעיל ואם הכנתם תפוחי אדמה לחורף. השיר מציב זו מול זו עמדה רומנטית מול יופי העולם ועמדה מעשית של מי שצריך לשרוד אותו. הוא נלמד היום לבחינת הבגרות בספרות.

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."
תרס"ה.

הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה

עוד שירים של חיים נחמן ביאליק