וינסנט ואן גוך

וינסנט ואן גוך צייר בסך הכול קצת יותר מעשר שנים, ובתוכן יצר כ-2,100 עבודות, מהן כ-860 ציורי שמן. רובם המכריע של ציורי השמן נוצרו בשנתיים האחרונות לחייו. הוא מת בגיל 37, כמעט בלי קונים ובלי הכרה, והתהילה הגיעה רק אחרי מותו.

חייו

ואן גוך נולד ב-30 במרץ 1853 בזונדרט (Zundert) שבהולנד, בן בכור לאב שהיה כומר. בגיל 16 התחיל לעבוד בגופיל ושותפיו (Goupil & Cie), חברה לסחר באמנות, ובמסגרת העבודה נשלח ב-1873 ללונדון ולפריז. ב-1876 פוטר. הוא ניסה ללמוד דת באמסטרדם, עזב אחרי שנה ועבר לבורינאז' (Borinage), אזור מכרות עני בבלגיה, שם הטיף לכורים בלי הסמכה. באותה תקופה התחיל לרשום בפחם.

סביב 1881 הציור הפך לעיסוק המרכזי שלו. בהאג למד זמן קצר אצל הצייר אנטון מאוב (Anton Mauve), ובשנים הבאות נדד בין כפרים וערים בהולנד ובבלגיה. אחיו הצעיר תאו פרנס אותו עד יום מותו, והשניים ניהלו התכתבות ארוכה.

באביב 1886 עבר לפריז וגר עם תאו ברובע מונמרטר. שם פגש את פיסארו, דגה, טולוז-לוטרק, אמיל ברנאר ופול גוגן. ב-1888 עבר לארל (Arles) שבדרום צרפת. גוגן הגיע אליו באוקטובר וגר איתו כתשעה שבועות, עד שהמריבות ביניהם הגיעו לשיא וחלק מאוזנו השמאלית של ואן גוך נכרת. אחר כך אושפז בבית החולים לחולי נפש בסן-רמי (Saint-Rémy), ומשם עבר לאובר-סור-אואז (Auvers-sur-Oise) ליד פריז, בהשגחת הרופא פול גאשה. ב-27 ביולי 1890 ירה בעצמו, ומת מפצעיו כעבור יומיים.

הסגנון

הציורים הראשונים, מהתקופה ההולנדית, כהים: טבע דומם, איכרים ועובדי אדמה, הרבה חום ושחור. בחורף 1885 עד 1886, באנטוורפן, נחשף לראשונה להדפסים יפניים, וזה שינה את הפלטה שלו. השחור והחום כמעט נעלמו, ובמקומם הופיעו כחול, אוכרה ואחר כך צהוב לימוני ואדום ורמיליון.

הסגנון המוכר שלו התגבש בארל: צבעים חזקים, משיכות מכחול עבות ומהירות שרואים בהן את התנועה של היד, ונושאים שחוזרים בסדרות, כמו עצי זית, שדות חיטה וחמניות. הנופים והדיוקנאות שלו לא מתעדים את המקום, הם מעבירים את מה שהרגיש מולו. בתחילת המאה ה-20 אימצו הפוביסטים והאקספרסיוניסטים הגרמנים חלק מהשפה הזאת, ומשם התחיל המוניטין שלו לגדול.

יצירות מרכזיות

העבודה החשובה הראשונה שלו היא "אוכלי תפוחי האדמה" (1885), ארוחת ערב של משפחת איכרים בחדר צפוף ואפלולי, ובה ניכרת השפעתו של ז'אן-פרנסואה מילה. השנה בארל, 1888, הניבה חלק גדול מהציורים המוכרים ביותר: "מרפסת בית הקפה בלילה", "ליל כוכבים מעל הרון", "קפה הלילה", "הבית הצהוב", "חדר השינה בארל" וסדרת "החמניות".

מ-1889, התקופה בסן-רמי, מגיעים "ליל כוכבים", "אירוסים" ו"דיוקן עצמי עם אוזן חבושה". מהחודשים האחרונים באובר נשארו "שדה חיטה עם עורבים" והדיוקנאות של ד"ר גאשה.

איפה רואים את היצירות היום

המספר הגדול ביותר של ציוריו נמצא במוזיאון ואן גוך (Van Gogh Museum) באמסטרדם, ובהם "אוכלי תפוחי האדמה", "הבית הצהוב" ו"שדה חיטה עם עורבים". האוסף השני בגודלו שייך למוזיאון קרולר-מילר (Kröller-Müller Museum) באוטרלו שבהולנד, ושם תלוי "מרפסת בית הקפה בלילה".

מחוץ להולנד: "ליל כוכבים" במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, "ליל כוכבים מעל הרון" במוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) בפריז, "אירוסים" במוזיאון פול גטי בלוס אנג'לס, "דיוקן עצמי עם אוזן חבושה" בגלריית קורטולד (Courtauld Gallery) בלונדון ו"קפה הלילה" בגלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל בניו הייבן. קבוצות קטנות יותר של ציוריו מוצגות גם במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, ברייקסמוזיאום באמסטרדם ובקונסטהאוס ציריך.