שדה חיטה עם עורבים

"שדה חיטה עם עורבים" (Wheatfield with Crows) צויר ביולי 1890 באובר-סור-אואז (Auvers-sur-Oise), הכפר ליד פריז שבו בילה ואן גוך את השבועות האחרונים של חייו. הבד ארוך וצר, כפליים רוחבו מגובהו (50.2 על 103 ס"מ). בפורמט הזה השתמש רק ביוני וביולי 1890.

מה רואים בציור

שדה חיטה צהוב תופס כשני שלישים מהבד, והרוח מכופפת את השיבולים. מעליו שמיים כחולים כהים ועננים כבדים, ולהקת עורבים שחורים שלא ברור לאיזה כיוון היא עפה. שלוש דרכים חוצות את השדה, והאמצעית, באדום ובירוק, נקטעת באמצע הבד ולא מובילה לשום מקום. החוקרת קתלין אריקסון (Kathleen Erickson) ראתה בעורבים סמל למוות ולתחייה, ובדרך האדומה והירוקה רמז לדרשה שנשא ואן גוך פעם על "מסע הצליין" של ג'ון באניאן.

הציור האחרון? כנראה שלא

הרבה זמן נחשב הציור לעבודה האחרונה של ואן גוך. את הרעיון הפיץ בעיקר הסרט "תשוקה לחיים" (Lust for Life) של וינסנטה מינלי מ-1956, שבו הצייר מסיים את הבד ומיד יורה בעצמו. החוקרים, ובהם יאן הולסקר (Jan Hulsker), מתארכים אותו לסביבות 10 ביולי 1890, ואחריו צייר ואן גוך עוד כמה ציורים. העבודה האחרונה שלו היא כנראה "שורשי עצים".

באותו שבוע כתב לתאו ולאשתו יו שהשלים שלושה בדים גדולים מאז ביקר אצלם בפריז ב-6 ביולי. שניים מהם, לדבריו, הם מרחבים עצומים של חיטה תחת שמיים סוערים, ובהם ניסה לבטא עצב ו"בדידות קיצונית". באותו מכתב כתב גם שהבדים מראים את מה שבריא ומחזק בחיי הכפר. במכתבים אחרים תיאר את העורבים כציפורים נבונות, ולכן יש חוקרים שדוחים את הקריאה של הציור כמכתב פרידה.

איפה הוא היום

הציור נשאר בידי המשפחה, והיום הוא במוזיאון ואן גוך (Van Gogh Museum) באמסטרדם, יחד עם "שדה חיטה תחת שמיים מעוננים" שצויר באותם ימים. ב-1991 נגנב מהמוזיאון עם 19 ציורים נוספים של ואן גוך. הציורים נמצאו זמן קצר אחר כך, אבל "שדה חיטה עם עורבים" נפגע קשה בשוד.