עֲקָרָה
השיר נכתב ב-1927 או 1928, התפרסם ב-1929 בכתב העת "התקופה" ונכלל בספר "מנגד". הדוברת מתגעגעת לבן שלא נולד, ילד קטן עם תלתלים שחורים, ונותנת לו שם: אורי. היא מסיימת בהשוואה לשתי נשים מקראיות שחיכו לבן, רחל אמנו וחנה בשילה. שלושת הבתים הולכים ומתקצרים, עד המילה האחרונה. בזמן הכתיבה הייתה רחל חולה, ערירית וחיה לבד בתל אביב. השיר הולחן 16 פעמים, והשם "אורי" נעשה פופולרי מאוד בדור שנולד סביב 1948.
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
יֶלֶד.
קָטָן.
אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
רְסִיס נְהָרָה.
לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
“אוּרִי!” –
אֶקְרָא!
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה
לוֹ.
תרפ"ח
הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה