רָחֵל
רחל כתבה את השיר ב-1926, והוא עוסק ברחל אמנו, הדמות המקראית שעל שמה נקראה. הדוברת מרגישה שדמה של הרועה, בתו של לבן, זורם בדמה, ושקולה מתנגן בתוכה. מכאן מוסבר בשיר למה הבית צר לה והעיר זרה: הזיכרון של מרחבי המדבר עדיין שמור ברגליה. בשיר יש הצהרה על רצף בין תקופת המקרא לבין החלוצים, תחושה שהייתה משותפת לרבים מבני העלייה השנייה. יהודה שרת הלחין אותו, והוא הושר בתנועות הנוער.
הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.
וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;
וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִי אָז, מִנִּי אָז!
תרפ"ו
הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה