כִּנֶּרֶת
רחל כתבה את השיר בתל אביב ב-1927, כמעט עשרים שנה אחרי התקופה שהוא מתאר. זה נוף שנשקף מחוות כנרת ומדגניה: הרי הגולן, החרמון המושלג, ודקל נמוך על החוף שמשכשך את רגליו במים. בבית השלישי מופיעים הכלניות, הכרכומים והתכלת. הבית האחרון עובר אל ההווה, אל עוני ונדודים, ושואל אם אפשר לבגוד בחסד הנעורים. רבים מכירים אותו בשם "שם הרי גולן", לפי השורה הראשונה, ובלחן של נעמי שמר.
שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.
שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת
מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.
מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.
גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?
תל-אביב, תרפ"ז
הטקסט לפי פרויקט בן־יהודה